תפיסות האושר הקיימות בחברה המודרנית מבוססות על הבנת האושר כצירוף של הנאה ומשמעות. במקורות תלמודיים רבים צירוף זה נקשר ללימוד תורה ולקיום מצוות. אולם, בספר זה ביקשתי לדון דווקא במקורות המועטים שבהם הוא נקשר לזוגיות, למעורבות חברתית, לרווחה חומרית ולתקינות פיסית, משום הרלוונטיות של קשר זה לחיינו ולתרבות זמננו.
המקורות אורגנו על פי נושאיהם בפרקים שנפתחו במבואות בהם הוסבר הקשר בין זוויות ההתבוננות באושר המוצגות בהם לזוויות התבוננות דומות בפילוסופיה הכללית הקדומה והביניימית ובמחקר המודרני. בגופם של הפרקים נדונו בהרחבה המימרות, הסיפורים וקטעי השיח שצוטטו מהתלמוד ולעתים אף מהמדרש, כדי לדלות מהם את עמדותיהם לגבי האושר.
מהמקורות שהובאו ונדונו בספר עולה המסקנה שלא ניתן להצביע על קו אחיד בהתייחסות של הספרות התלמודית למהות האושר ולגורמיו. קיימות בה הבחנות מגדריות בעניין מהות האושר שבאהבה, בנישואין ובהולדה. וכן קיימות בה מחלוקות בשאלה אם בריאות, עושר ואריכות ימים גורמים לאושר.
אולם, חרף ההבחנות והמחלוקות הללו ניתן לגלות במקורות אחדות רעיונית בעניין ההבנה שקיים קשר של סיבה-תוצאה בין הגשמת רצונות, חברות, מעשים טובים, נדיבות, רגשות חיוביים ואף הנאות גופניות, ובין חוויית האושר.
אל הספר