לאימהוּת יש נוכחות רצופה ומכוננת במבנה הנפשי של בני האדם כולם. האֵם היא המעניקה חיים והיא זו שמספקת את הצרכים הראשוניים לילדיה. היא חיונית ונערצת, ״אשת חיל״ ו״מלאך הבית״, דמות שדימויים אידיאליים רבים נכרכו בה, אך היא נתפסת גם כמפלצת, רעה ובולענית, מפתה וכובלת. האֵ ם היא גיבורה נוכחת-נפקדת בחיים, בתרבות, בפסיכולוגיה ובספרות: שוב ושוב היא מדומיינת, לצד נוכחותה רבת החשיבות כמעט בכל בית.
ספר זה עוסק בייצוגי האימהוּת בספרות האגדה היהודית הקלאסית: עולמם של חכמי המשנה והתלמוד המיוצג בחיבורים שנוצרו במהלך המאות הראשונות לספירה בארץ ישראל ובבבל. למרות העובדה שבדורנו נכתבים לא מעט מחקרים פמיניסטיים העוסקים בספרות קלאסית זו, טרם נכתבה עבודה מקיפה הממפה את דימויי האימהות וסמליה כפי שהם מעוצבים בתודעתם ובדמיונם של חכמים.
ייעודו של ספר זה להניח את התשתית לדיון מעמיק באחד הנושאים האנושיים הגדולים בחיים ובספרות.
אל הספר