170 יבשת אבודה הסיפור מופיע בהקשר של הדיון על כיבוד הורים וגבולותיו . רב יוסף העיוור , האמורא החשוב שעמד בראש ישיבת פומבדיתא בבבל בדור השלישי , קם מלפני אימו כשהוא שומע את קול צעדיה ומדמיין את בואה 17 ברור שכוונתו הישירה של המספר היא לתת דוגמהכבוא השכינה . לכיבוד האם שנוהג רב יוסף . עם זאת , כדאי לשים לב לחומרים הספציפיים המשמשים בסיפור . עיוורונו של החכם לא מאפשר לו לראות את אימו , ולכן הוא יכול לדעת על בואה רק מקול צעדיה . הוא מדמה אותה לשכינה – כלומר , יחסו אליה דומה ליחסו של אדם לאל : יחס של סגידה שמעורבות בו אהבה ויראה . רב יוסף , שחוש הראייה שלו פגום , תופס את האם בראייה מופשטת , כתפיסת האל שאין לו דמות ואין לו גוף . ראוי לשאול , האם יש קשר בין אי ראיית האם על ידי בנה לבין דימויה לשכינה ? במילים אחרות , אם רב יוסף לא היה עיוור והיה רואה את אימו ראייה פיזית , מוחשית , האם עדיין היה חש בנוכחותה " השכינתית " ? ספק . דומה שלא במקרה גיבורו של סיפור זה הוא סגי נהור , ועיוורונו הוא שמאפשר לו לחוש וגם להבנות את הדמיון בין אימו לבין השכינה . גם כאן משתמע כי מראה האם וגופה הם סוג של חסם בפ...
אל הספר