"באתי לספר כאן את סיפור הקמתם והתמסדות פעולתם של מוזאונים לאמנות בקיבוץ משנות השלושים עד שנות השישים של המאה העשרים.
במרכזו עומדים שני מוזאונים: משכן לאמנות עין חרוד ובית וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, ונדון מקומם בהקשר של רשת מוסדות שהקימו שתי התנועות הקיבוציות הגדולות, הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי השומר הצעיר. פרט למוזאונים יסדו שתי תנועות אלה הוצאות ספרים — הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, ונטלו חלק בהקמת מרכזי תרבות בערים, 'המרכז לתרבות של ההסתדרות' ו'המרכז לתרבות מתקדמת'.
מאז הקמתם ועד היום ממשיכים המוזאונים והוצאות הספרים להתפתח ולהתרחב וההידרשות למקומם בחברה ובתרבות של ישראל מחייבת דיון נרחב, ולא כאן מקומו.
תשתית מוסדית זו, בקיבוץ ובעיר, התקיימה בזיקה לרשת ענֵפה של מוסדות מפלגתיים ותנועתיים, לאישים מרכזיים מעולם האמנות ולמגמות הרעיוניות –תנועתיות שאליהן השתייכו אישים אלה.
ייסודם של מוזאונים לאמנות בקיבוץ בתנאים קיצוניים של חברה מגויסת ותובענית כלפי היחיד מעורר שאלות בדבר היחסים בין אמנות לחברה, בין מרחב פרטי לציבורי.
בניין תרבות מתפרש בספר זה לא רק בהקשר של בניין אומה אלא גם בהקשר של בניין חברה. שתי התנועות הקיבוציות הגדולות הציעו שני מודלים שונים של חברה.
כל אחד מהם הושתת על רעיון המגלם מערכת יחסים שונה בין יחיד לחברה: אידאל ה'עדה', קהילה כפרית שַתְפנית בכל ממדי פעולתה מזה, ורעיון 'הקבוצה הגדולה', שילוב בין קהילה לחברה ובין 'כפר' ל'עיר' מזה.
האם קיימת זיקה בין חזונות חברתיים אלה לבין כינונם ואופי פעולתם של מוזאונים לאמנות בקיבוץ? התשובה לשאלה זו תתברר להלן" (מתוך המבוא).
אל הספר