עיצוב דימויו העצמי של אפתקר כ'משוגע לדבר'

עיצוב המיתוס של אפתקר נסמך על דמות ה'משוגע לדבר' שהתעצבה בשלהי שנות השלושים . אפתקר ראה את עצמו ' משוגע לדבר' עוד בטרם נפתחה פינת האמנות : ' שואלים אותי – למה מוציא אנוכי את פרוטותיי האחרונות על קניית תמונות . מה לעשות , שמשוגע הנני לדבר המוזיאון בעין חרוד . ' עד כמה היה עניין זה משמעותי בעבורו יעיד מכתב ששלח לפתיחת ' הפינה האמנותית . ' שלוש פעמים נזכרת בו פעולתו של היחיד הנחוש , המגשים בסופו של דבר מפעל חיים . בראשית דבריו הזכיר אפתקר כי ' אין זה סוד שאת התשוקה , את החוסר המורגש בכל חברה , חשים תמיד דווקא יחידים , והם היו וגם יהיו המוציאים לפועל . ' בלב דבריו , כשדן בדרך ההקמה של מוזאון , הזכיר את החלוציות ואת המסירות הרבה שדורשת עבודת ההקמה , ולדוגמה הביא את מוזאון קלוני ( Musee de Cluny ) בפריז : ' איך חורבה עתיקת יומין נהפכה ביום בהיר אחד , על–ידי איניציאטיבה ורצון ואהבה של איש אחד , למוזיאון המפואר בכל העולם . ' השליש האחרון של מכתבו הוקדש לוואן גוך , ש'לא ידע לעמוד וללחום על קיומו הוא בתור אדם בסביבת אנשים . וזה מכאיב ביותר שאדם כזה – שבגישתו לציור לא השתעשע כי אם שרף את נפשו בעמ...  אל הספר