סיכום

הספר מתמקד בשני עולמות ממוזערים , בסיפוריהם של שני מוזאונים לאמנות שהוקמו בתנועה הקיבוצית . מוארת בו הזיקה המתקיימת בין בניין חברה לבניין תרבות ונדון אופיו של המוזאון לאמנות כמוסד ציבורי , תרבותי וחברתי בחברה שהקימה אותו ובמעגליה החברתיים , התנועתיים והארציים . סיפור תהליך הקמתם ועיצובם של שני המוזאונים והשיח הנקשר בהם מייצגים שני מודלים של תפיסת חברה ומשקפים שתי עמדות יסוד באשר למעמדה ולתפקידה של האמנות . העמדה האחת גורסת השתקעות היוצר בעולמו הפנימי ובחומרי האמנות בהנחה שרק מתוכם ודרכם אפשר להגיע לביטוי מורכב ומשמעותי . עמדה זו , ה'קונטמפלטיבה' ( התבוננות פנימית ) במונחי הרנסנס הקלסיים , מאפיינת את תפיסת האמנות בקיבוץ המאוחד : אמנות כאמצעי לגילוי ה'עצמי , ' המאפשרת לאדם לפתח באמצעותה את מכלול הפוטנציאל האנושי שבו . בתשתיתה עומדים מושגים מכוננים של המודרניות , כגון היחיד האוטונומי בעל הסובייקטיביות הייחודית , האינטימיות של האמנות ותפיסת הגאולה החילונית הממלאת את החלל שמילאה קודם לכן האמונה הדתית . העמדה האחרת גורסת השתתפות פעילה של האמן בבניית החברה הראויה . לדידה , היצירה משרתת את יעד...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב