למרות שהדור הצעיר באומנות ובתרבות הישראלית ממעט לנסח מניפסטים, לא קשה להיווכח שהוא מבקש להתנער ממה שעשוי לפניו ולהציע צורות חדשות ורעיונות חדשים. הספר הזה מבקש לנסות ולהבין את החוויות החדשות, את האופנים שבהם הן באות לידי ביטוי ואת התגובות אליהן. הוא מנסה גם להציע קשר בין הדברים השונים שעושים אנשים שונים: בין אורלי קסטל בלום ל"החמישיה הקמארית", בין "משינה" לבין המקומונים, בין הרדיו שעושה אברי גלעד לבין סיפורים שכותב אתגר קגרת, בין קובי אוז לאוהד פישוף, בין גפי אמיר לבין "השער האחורי" של עיתון "העיר", ובין כל אלה לבין היעדר המניפסטים.
חלקו השני של הספר מנסה להציע גם סוג נוסף של קשר. קשר בין תחושות לבין רעיונות. בין תחושות שמבטאים סופרים, אומנים ועיתונאים צעירים, לבין מה שמצעיה להם אופנת רעיונות חדשה באוניברסיטאות ובעיתונות. בין התפוררות תחושת המשמעות לבין האידיאולוגיה של הפירוק, (בין שנכנה אותה "ניפוץ מיתוסים" ובין שנכנס אותה "דקונסטרוקציה"), בין פוסטמודרניזם כחוויה לבין פוסטמודרניזם כתיאוריה. הקשר אינו ישיר ובכל זאת, כך נדמה, הוא מתקיים.
המאמרים המתפרסמים כאן, שחלקם כבר ראו אור בעיתונים ובכתבי עת וחלקם נכתבו לצורך אסופה זו, מנסים לתאר את הקשרים האלה, את החוויות והתגובות האלה, דרך עיסוק בנושאים שונים: הכתיבה במקומונים, הסרטים של קוונטין טרנטינו, מהפכת גלי צה"ל ברדיו, שפה רז, ז'אנר הנונסנס, המחזות של יוסף אל-דרור, מוזיקת רוק בעברית, פרשת תרומת הדם של בני העדה האתיופית, הפמינזם החדש, פוסט-ציונות, הוויכוח סביב בית-הספר "קדמה" והפוליטקלי קורקט הישראלי.
אל הספר