אמצעי ההבעה האומנותיים נמצאים , כידוע , בשינוי מתמיד . כמעט כל דור מציע אמצעי ביטוי שיש בהם חידוש . לעתים החידוש הזה לובש צורה של שינוי מתון , ולעתים צורה של מרד : דור חדש , המרגיש שהכלים האומנותיים שבהם השתמשו לפניו מיצו את עצמם , או שאינם מתאימים לרוח זמן חדשה , והוא מבקש להינתק מהם לגמרי ולהציע במקומם שפה אומנותית חדשה . גם התרבות הישראלית התנסתה במרידות כאלה , שהבולטת והמפורסמת שבהן היתה אולי מהפכת השירה הצעירה שחוללו זך ואבידן . המרד האומנותי , כפי שאנחנו מכירים אותו מן העבר , לובש בדרך כלל דמות של ריאקציה גלויה . אמצעי הביטוי החדשים מוגדרים בניגוד לאלה שהיו לפניו . הם מציבים את עצמם מול האמצעים הקודמים , כמין מחאה , ומבקשים לעשות משהו שהוא במובן מסוים ההיפך . אנחנו נוטים לשייך להתפתחויות כאלה גם אוונגרד אומנותי לוחם , ותחושה של התחדשות , או התלהבות נעורים . עושה רושם , שמה שמתרחש בשנים האחרונות הוא דבר מה שונה מכל אלה . נדמה לי שאי אפשר להטיל ספק בעובדה שדור חדש מרגיש שאמצעי ההבעה האומנותיים שקדמו לו איבדו את תוקפם בשבילו . שאין לו דרך לחזור אליהם , ולחזור להביע את עצמו באמצעותם ...
אל הספר