הקדמה

עמוד:10

תחושות , הוא מבקש לתאר אותן , להרהר אודותיהן . וניתן למצוא בדברים שהוא כותב הערות והארות שבכוחן להסביר הרבה ממה שעושים אתגר קרת , גפי אמיר , אוהד פישוף , קובי את , או אורלי קסטל בלום , אף על פי שהוא אינו מזכיר אותם במפורש . בעיקר מיטיב אל דרור להבהיר את מה שנראה לי כמוקד והמרכז של מצוקת הזמן : התפוררות תחושת המשמעות . לא כל מה שעושים צעירים בארץ סובב סביב התחושות האלה . יש גם דברים אחרים וכיוונים אחרים . אחדים מאלה מוזכרים בשולי הדברים שכאן ואחדים לא מוזכרים כלל . בחרתי להתמקד בתחושות האלה ובכותבים האלה , כלומר בפרספקטיבה המסוימת הזאת , הן משום שהיא נראית לי מרכזית והן משום שאני עצמי מרגיש , לטוב ולרע , חלק ממנה . בזאת אין כדי לומר שאני מבקש לדבר בשמה . אין לי כל כוונה להציע מניפסטים או לשמש דוברו של מישהו אחר . הדברים שנכתבו כאן הם עמדתי בלבד , אף על פי שהם נשענים , כמובן , גם על דעות ורעיונות של אחרים ולעתים מנסים ללכת בעקבותיהם . כמה שמות מתחומי ההגות והביקורת חוזרים ועולים כאן יותר מאחרים , ובהקשרים שונים , ביניהם כריסטופר לאש , פרדריק ג'יימסון וקליפורד גירץ . בחרתי להביא מהם משום שהאבחנות שלהם , או לכל הפחות חלק מן האבחנות שלהם , נראות לי רלוונטיות ומשכנעות - כל אחד מהם בתחומו ובדרכו - להבנת הסביבה התרבותית שבה מדובר . מעבר לעובדה שהם הניחו מצעים תיאו רחיים - מושגים ורעיונות - שהם שימושיים לצורך זה , כל אחד מהם היטיב לחוש , כך נדמה לי , דבר מה מרוח הזמן . שני חלקי הספר שונים זה מזה ברוח הדברים , כמו גם בחומרים שבהם הם מתרכזים . החלק הראשון עוסק ברובו בעשייה האומנותית והתקשורתית ( בעיקר בעשייה הספרותית , ( ואילו החלק השני עוסק ברעיונות , או בסוג מסוים של רעיונות שנעשו מקובלים . החלק הראשון מבקש לתאר ולהסביר תופעה תרבותית , לעתים מתוך אהדה ולעתים תוך כדי ויכוח , והחלק השני מבקש בעיקר להתווכח עם דגם חדש של טיעון מוסרי , שאותו כיניתי כאן " הנאורות . "החדשה החלק הראשון עוסק בעיקר במי שנמצאים בשנות השלושים לחייהם , או קצת פחות מזה , ואילו החלק השני מדבר על קבוצת גיל שנמצאת ברובה בשנות הארבעים ( הקווים המפרידים אינם חדים , כמובן . יש יוצאי דופן בשתי הקבוצות . ( אבל הקשר בין שני החלקים אינו מקרי : אם החלק הראשון מתאר את הפוסטמודרניזם כתחושה - כדומי ננטה תרבותית , בלשונו של ג'ימסון - החלק השני מבקש להתעמת עם הפוסטמוררניום כאידיאולוגיה . אם החלק הראשון מנסה להבין סוג חרש של פסימיזם ושל ייאוש , החלק השני עוסק בהפיכת הייאוש והפסימיזם לעיקר אמונה . החלק הראשון עוסק בהתפוררות תחושת המשמעות כחוויה

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר