שלא כהוגים יהודים אחרים בני המאה העשרים, אשר גייסו את המקורות היהודיים הקלאסיים כדי להגן על השקפה מודרניסטית, או כתבו על החוויה הקיומית היהודית בסגנון המגמות הפילוסופיות בנות-זמנם, אליעזר ברקוביץ מלמד זכות על תקפותה של השקפת עולם יהודית מסורתית ומציגה כעמדה עקבית ועצמאית שעומדת מול הזרמים המרכזיים בפילוסופיה המערבית מאז יום וקאנט.
בחיבור 'אלוהים, אדם והיסטוריה', החובק את לוז הגותו של ברקוביץ, נטען כי חולשתה המרכזית של המחשבה המערבית המודרנית היא אי-יכולתה להעמיד בסיס משכנע לעשייה מוסרית. על פי השקפתו של ברקוביץ, ביסודה של האמת המוסרית עומדת הפגנת התעניינות של אלוהים בעולם. "לא הקביעה שאלוהים ישנו היא אבן היסוד של הדת", כותב ברקוביץ, "כי אם הקביעה שאלוהים מתעניין באדם ובעולם; שאלוהים, משברא את העולם הזה, לא נטש אותו והפקירו להסתדר לבדו; שלאלוהים אכפת מבריאתו". מקביעה זו נגזרת חובתו המוסרית של האדם לגלות התעניינות בהיסטוריה האנושית ובהתקדמות האנושית - וזהו התוכן המרכזי של ההתגלות שעליה מושתת הדת, התגלות שבלעדיה, מזהיר ברקוביץ, המוסריות אבודה.
אליעזר ברקוביץ (1992-1908) נולד ברומניה ולמד בבית המדרש לרבנים בברלין, שם הוסמך לרבנות בידי הרב יחיאל ויינברג, ובאוניברסיטת ברלין, שהעניקה לו תואר דוקטור לפילוסופיה. הוא היה ראש החוג לפילוסויה במכללה התיאולוגית העברית בשיקגו. בשנת 1975 הוא עלה לארץ, ועד מותו חי בירושלים והמשיך לעסוק בעיון ובכתיבה בשאלות הנוגעות ליהדות ולעם היהודי. הוא כתב תשעה-עשר ספרים, ובהם 'אמונה לאחר השואה' ו'עמו אנוכי בצרה', שגם הם ראו אור בהוצאת שלם.מנחם קלנר הוא פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה ועמית בכיר במכון לפילוסופיה, מדינה ודת של מרכז שלם, ירושלים. מספריו: 'תורת העיקרים בפילוסופיה היהודית בימי הביניים' (1991), ן-Maimonides' Confrontation with Mysticism (2006).
אל הספר