פרק ה אמונה , היגיון והמפגש אפשר שתישאל השאלה : אם המפגש הוא החוויה הדתית הבסיסית , מה משתמע מכך לגבי אופייה של האמונה ? כיצד היא מתקשרת למפגש ? בטענה שאלוהים קיים כשלעצמה , גם אם הוכחה , אין משום ערובה לכר שתיווצר דת . דת קובעת לא רק שאלוהים קיים אלא שהוא גם מתעניין באדם ובעולם . דת דורשת אפוא אמונה לא רק בקיומו של אלוהים אלא גם בהתעניינותו . במקור אנו יודעים על דאגת אלוהים לאדם רק מתוך ניסיון מעשי . רעיון זה נתן לנו את מושג המפגש . כל עוד המפגש נמשר אין לנו ספק בדבר התעניינותו של אלוהים . אך מה קורה בפרק הזמן שלאחר המפגש ? האם אלוהים מושך את ידיו מהעולם ? האם הוא הופך למוחלט של המטפיזיקה , שכל התערבות שלו בחיים אינה מתקבלת על הדעת עד המפגש הבא ? רעיון כזה יהיה , כמובן , אבסורדי . יש בו כדי להרוס כל דת בעלת משמעות . במהלך המפגש האדם יודע בוודאות מוחלטת על דאגתו של אלוהים ; לאחר מכן הוא יודע עליה מכוח אמונתו . במפגש "מתגלה" לאדם שאלוהים לא רק מתעניין בו ברגע מסוים , אלא שהוא אל מתעניין במהותו . לפיכך גם בחלוף החוויה של הקשר האדם נשאר עם הידיעה שאלוהים אינו פורש , אינו מפקיר את האדם , ש...
אל הספר