פרק ב המקום שבו הדת מתחילה את כל המבנה שהוקם סביב הזהות בין דת לתבונה יש לראות עתה כבניין שחרב . הוא הוקם במקור על יסודות ההוכחות הקלאסיות לקיומו של אלוהים ; ספק אם הוכחות אלו שכנעו אי פעם מישהו מלבד את אלה שכבר היו משוכנעים מסיבות שאינן תלויות בהוכחות עצמן . זאת ועוד : מכיוון שקאנט הראה באופן חד משמעי שקיומו של אלוהים אינו בר הוכחה בדרך של מחשבה עיונית , הרי שמאותו רגע ואילך מן הראוי היה בעצם לראות את כל סוגיית ההוכחות לקיומו של אלוהים כעניין שהוכרע אחת ולתמיד . ברוח דיונו של קאנט בנושא נוכל לומר , כי בבחינת הדברים מתוך מצבו הקיומי הסופי של האדם אין שום אפשרות להגיע להיסקים לוגיים בעניין קיומה של ישות עליונה הנמצאת , באינסופיותה , מעבר לכל גבולות הניסיון האנושי . אם דרוש גורם ראשוני או אינטלקט בתור ה"יסוד" המקורי שעליו עומד העולם , עולם הניסיון הסופי של האדם הוא הדורש אותו . דרישות ההיסק הלוגי , לעומת זאת , אינן מחייבות שהיסוד שהיקום המוגבל של תודעת האדם עומד עליו יהיה ישות אינסופית . ניתן בהחלט להעלות על הדעת שאת הצורך הלוגי הזה יכול היה להשביע ביתר אפקטיביות הדמיורג של אפלטון . אין ...
אל הספר