הנושא, שהספר עוסק בו, הוא התופעה של ריבוי פירושים לכתוב מקראי אחד. ריבוי זה הוא, בין היתר, תוצאה מתיחום שונה של יחידת הגרעין המתפרשת מראיית המילה הבודדת בהקשרים פנימיים שונים, וכך גם הרצף התחבירי והענייני. ריבוי זה הוא גם תוצאה מזווית-ראייה אישית של הקורא, מרגש שונה ומקשרי-חברה ותרבות אחרים. הטענה העיקרית של ספר זה היא שאפשר לצמצם את כריכה קדמיתמגוון הפירושים האפשריים של הכתובים – בעזרת השימוש בכלים מבניים תמטיים ולשוניים בסדר קבוע מראש. נכונות הניתוח מתבררת כאשר מגיעים למסקנות זהות או דומות מאוד בעקבות ניתוח הסיפור או החוק – בעזרת כלים מבניים שונים בלתי-תלויים זה בזה.
אל הספר