|
|
עמוד:12
שבכתב ותורה שבעל - פה , הפרשנות הרבנית לדורותיה , ההלכה , תפיסת העולם , המוסר ? הכלל של ' תפסת מרובה – לא תפסת ' – נכון גם כאן : הפיכת כל התורה כולה למסגרת של הסיפור הקטן – גורמת לטשטוש הייחודיות שבסיפור , ולהפיכת חיי - אדם וקורות אומה למבנים סטטיים . תפיסה זו מנוגדת הן למקרא , העוסק השכם והערב בחטא , בתוכחה , בעונש ובתשובה , והן לתורה שבעל - פה המלאה בגזרות ובתקנות , שנקבעו בתקופות שונות . ועוד זאת , אם הכול אותו דבר , מדוע יש צורך באריכות מיותרת זו , שאינה מלמדת כלום ? לפיכך תיחום גבולותיו של סיפור מקראי הוא המעשה הראשון שחייב הקורא לעשות . התיחום קובע מהם הרכיבים , שיש לקחת בחשבון במעשה הפירוש : ככל שהיחידה תהיה קטנה יותר , הסיטואציה תהיה ייחודית יותר והמסר , העולה מן הסיפור יהיה חד ובהיר יותר . ברמת הפשט , ישנם תיחומים חיצוניים : לשוניים - ספרותיים וספרותיים - ענייניים , וישנם תיחומים פנימיים , גם הם לשוניים - ספרותיים וספרותיים - ענייניים . . 21 אני לא מתייחס כאן להקשר התרבותי , החברתי והפוליטי , שהדברים נאמרו בו לראשונה , או הועלו על הכתב . בפירוש הכתוב ובניתוחו – חייבים לקחת בחשבון גם הקשרים אלה . בספר זה אני מצטמצם לניתוח ספרותי - מבני בלבד .
|
|