מה יש לחרדים נגד הדמוקרטיה?
לרבים מהם אין בעיה אתה והם שמחים לחיות בה וליהנות מיתרונותיה.
ואולם כמה מדובריהם טוענים טענות חריפות נגד המשטר הדמוקרטי בכלל ונגד הדמוקרטיה הישראלית בפרט.
לדעתם, אין לגיטימיות למשטר שאינו על פי התורה, שכן בעם ישראל הקב”ה הוא הריבון, לא העם.
על פי העמדה החרדית, ערכי היסוד של הדמוקרטיה, שהם למעשה ערכי היסוד של התרבות המערבית בכללה, פסולים בעיני היהדות, ויותר מכולם פסול ערך החירות. האדם, ובפרט ההמון, אינם ראויים לדעתם לאמון, והם קוראים להפקיד את ההכרעה בידי גדולי התורה.
אך מעבר לכל הקביעות העקרוניות האלה מרבים החרדים לתקוף את מי שמסומנים בעיניהם כנציגיה החיים של הדמוקרטיה - מערכת המשפט ואכיפת החוק, ובפרט בית המשפט העליון, התקשורת והשמאל החילוני.
בעיתונות החרדית עולה תדיר הטענה שהדמוקרטיה הישראלית איננה אלא מכשיר בידי כוחות אלה; כלומר שעקרונות הדמוקרטיה נעשים פלסתר בידיהם והם מטים אותם לרצונם וכרצונם.
איום מפחיד? סכנה לדמוקרטיה? לא בהכרח. באחדות מן הטענות יש טעם ועניין והן יכולות לסייע לבדק הבית ולקדם את המאמץ לשיפור מערכות השלטון בישראל.
האחרות רטוריות בעיקרן, וגם החרדים עצמם מקבלים אותן בעירבון מוגבל. בין כך ובין כך, החרדים אינם מציעים חלופה של ממש למשטר הקיים, וטענותיהם הן יותר אתגר אינטלקטואלי מאיום פוליטי ממשי.
אל הספר