פירות הארץ היוו את בסיס הקיום הפיזי של העברי הקדום. בעת ההיא לא היו בידי האדם אמצעי שימור הקיימים בימינו. האיכר היה מגדל את גידוליו, קוצר, בוצר, מוסק, או גודד בתקופת זמן קצרה יחסית, ומן היבול שייצר ואסף היה עליו להתקיים גם מעבר לתקופת היבול.
חשיבות מיוחדת היתה, איפא, לגידולים שיכלו לספק לו מזון למשך כל ימות השנה. אכן שבעת המינים סיפקו לו את הדרוש למחייתו. החיטה, השעורה, הגפן, התאנה, הזית והתמר - גדלו בארץ כצמחי בר, והאדם תרבת אותם לצרכיו.
אל הספר