עץ הרמון " עץ הרימון נתן ריחו ? " אכן צירוף מוזר . הרי זה עץ מלא מעלות כרימון : פרחו אדום ונאה , ופריו אדום ונאה - הן מבית והן מחוץ . גרעיניו עסיסיים וטעימים , מראהו בשלכת מעניין , מראהו בלבלוב מלבב . ורק זה אין בו כלל : ריח , בשום חלק מחלקיו . אלא שחסר היה לו למשורר חרוז ל"יריחו" - הלך וזיכה את הרימון בריח ... נדמה כי מן הפירות הקדומים שלנו , אלה שנמנו על שבעת המינים ואלה שלא נמנו עליהם , ניצב הרימון במקום מיוחד משלו , מכל בחינה שהיא ואפילו מן הבחינה הבוטנית : אין לו כל קרובים בארצנו . במשפחתו , משפחת הדימוניים ידוע לנו מין אחד בלבד : רימון . הליכה בעקבות שמו הלטיני מלמדת אותנו כמה דברים מעניינים עליו ועל תולדותיו : שמו הוא " , Punicagranatum - פוניקה" פירושו - של הצידונים , " פונים" ברומית , או ליתר דיוק של אנשי קרתגו . אצלם , ככל הנראה פגשו הרומאים לראשונה את התפוח המשונה הזה , שהובא למערב מארץ ישראל על ידי הצידונים , וקראו לו על שמם " . גתטום , " פירושו בעל הגרעינים , ואמנם שמו של הרימון באנגלית ובשאר שפות אירופאיות , הוא " , Pomegranate פומגרנט" שמשמעו - תפוח בעל גרעינים . שפות אח...
אל הספר