|
|
עמוד:8
שבעת המינים היוו את בסיס הקיום הפיסי של העברי הקדום . בעת ההיא לא היו בידי האדם כל אמצעי השימור שיש לנו היום - האיכר היה מגדל את גידוליו , קוצר , בוצר , מוסק או גודד תוך זמן קצר ביחס , ומן היבול שייצר ואסף היה עליו להתקיים במשך כל ימות השנה . חשיבות ראשונה במעלה היתה , אפוא , לגידולים שיכלו לספק את מזונו , ואכן - שבעת המינים נתנו לו את הדרוש : החיטה והשעורה נתנו לו את הקמח למשך כל השנה . הגרעינים שלהן יכולים להתקיים שנים על שנים , וכך פיתח האדם מן הקמח את הלחם , המקור הראשי לפחמימות , לא רק בעונת הקציר , אלא בכל עת , ואם נותרה בידו חיטה היו לו קמח ולחם אפילו בשנת בצורת . הזית שימש כמקור לחומר החשוב השני - השמן , הן למאכל והן למאור . מכל סוגי השמנים שהאדם ייצר , היה שמן הזית המבוקש ביותר , וגם הוא נעצר במשך עונה קצרה , ונשמר למשך שנים . פרי הזית ניתן לשימוש לזמן ארוך גם בצורות אחרות - זיתים כבושים , או זיתים בשלים שיובשו בשמש . התמר והתאנה נתנו את הטעם המתוק , וגם הם שימשו כפחמימות בעלות ערך הניתנות לשימור למשך כל השנה , בצורת דבלים ( בתאנה ) או כתמרים יבשים . פרי הגפן שימושי ביותר , כי הענבים , שהאדם אוכל אותם בהנאה כפרי טרי במשך עונה ארוכה , ניתנים לעיבוד כדרכים שונות : מהם עושים את היין - שהוא משקה כפות תמרים ואשכול . בית הכנסת בכפר נחום
|
|