"היושבים בחושך" הוא ספר ראשון מסוגו בארון ספרי המחקר על המחזאות הישראלית. הוא מציע מבט רחב, בהיר, רגיש ומעמיק על מפעלו הדרמטי של החשוב במחזאי ישראל.
המחברת בוחנת את כל סוגי כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין - מחזות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקנון של המחזאות הישראלית, ובצדם מחזות מוכרים ומקובלים פחות - ועומדת על משמעותם, מקומם ומעמדם במכלול כתיבתו. היא מסמנת מסלול התפתחות בכתיבתו, על נקודות המפנה העיקריות שבו, ומציעה הסברים ממצים המביאים בחשבון את הקשרים הרלוונטיים – בעיקר המערכת האומנותית-תרבותית והמערכת החברתית-פוליטית.
זהו ספר שמוקדו מחקר המחזה הכתוב של חנוך לוין, על שלל מאפייניו הפואטיים.
ואולם כספי מתייחסת למחזות גם כאל הצגות בכוח ו/או בפועל. מחקרה מציעה הערות מאירות עיניים רבות שעניינן ההיבטים התיאטרליים האופייניים למחזותיו של היוצר הגדול.
עם זאת, מרכז הכובד של הספר הוא בניסיון לבחון את רכיביה של הזהות האנושית ואת טיבה של החוויה הקיומית החנוך-לוינית. כספי מתמודדת עם המשימה הזאת באמצעות מערך דיון שיטתי ומוקפד, המתקיים בשני מסלולי בחינה ובדיקה, שבמוקדם שני ממדים קוטביים: הממד החברתי תרבותי מכאן, והממד הביולוגי והאקסיסטנציאלי מכאן. מן הדיון הזה עולה הבחנה מרכזית מהותית.
כספי קובעת שאמנם הסובייקט של חנוך לוין הוא ייצור שמכוננות החברה והתרבות שבה גדל, אך עם זאת היוצא אינו פוסק מחתירתו לעבר אותו גרעין אנושי שמצוי מחוץ לטריטוריה החברתית-תרבותית ואינו נגיש.
לו ניתן היה להגיע אליו, אומרת כספי, הוא היה "נמצא" לפי לוין ביסוד הילדי המצוי דרך קבע בהווייתו של האדם ובגוף בקיומו כבשר ודם, חומר שכיליונו הוא בלתי נמנע.
"היושבים בחושך" הוא חיבור מקורי ומרתק, הפותח אשנבים חדשים למכלול יצירתו של לוין, בהם היבטים שלא נבחנו כלל או נבחנו במידה מועטה בלבד. חשיבותו הוודאית של החיבור הזה נובעת גם, ובעיני בעיקר, מייחודה ומעוצמתה של הפריזמה המחקרית של המחברת, שנקל לזהותה בכל הבחנה, תיאור, פרשנות ומסקנה.
זהו ספר שבאה בו לידי ביטוי מזיגה נדירה של אינטלקט מושחז, העושה שימוש מושכל בגישות ותובנות שפותחו בביקורת המערבית העכשווית, ושל התמודדות רגשית, אמיצה וגלוית עיניים עם "חומרי הקיום" הקשים ביותר, שהיו "חומרי העבודה" של לוין: דם, קשרי דם, זיעה, דמעות, שתן, צואה, מוות, מחלות, חלומות, אשליות, וגעגועים.
אל הספר