כאמור , במרוצת שנות השבעים של המאה העשרים עסקו מחזותיו של לוין בעיקר בבירור מערכות הכוח של החברה הישראלית והעקרונות שבתשתיתן , ובניתוחם . בכל מחזה יש דמויות התופסות עמדת שליטה , שלהן הכוח להגדיר את עצמן ואת הזולת ולכפות את סדר יומן על המציאות , ודמויות אחרות שהזולת מגדיר מבחוץ והן כפופות לסדר היום שלו . אולם גם אם מערכות הכוח פועלות ליצירת מערכת מסועפת של אמונות , הנחות ותפיסות , הן מייצגות בעצם רק את הזיקות המדומות של בני האדם לתנאים הממשיים של קיומם . 50 הן אינן מערכות טבעיות , נתונות , או אוניברסליות , אלא מבנים אנושיים תרבותיים הנובעים מעמדת שליטה ומצרכים התלויים בתקופה ובנסיבות . לוין מערער על המבנים ההייררכיים הקיימים , מוכיח שברמה הקיומית ההבדלים בין הדמויות שוליים בלבד וחושף את החולשה היסודית של בני האדם באשר הם . סיפורים ונרטיבי על הם אחת הדרכים שבהן בעל הכוח מכונן את זהותו / 'בדויה"ה יוצר האחדה של המציאות על פי השקפתו האידיאולוגית ומאשרר מוסדות וערכים חברתיים ותרבותיים שליטים . בניית נרטיב היא תמיד תהליך ממשמע . זהו ניסיון לייצג את המציאות - הנתונה לפירושים רבים , ומן הבחינה ...
אל הספר