הופעתה של תרבות מצרית חדשה היא תוצר המהפכה המודרנית שהחברה המצרית חוותה מאז המאה השמונה-עשרה ואילך.המעבר מקהילייה עות'מאנית-מצרית, השוכנת בפרובינציה העות'מאנית של ארץ הנילוס, לקהילייה לאומית המאכלסת מדינת-לאום מודרנית העלה את הצורך לכונן תרבות חדשה, שתעניק מפת התמצאות לקהילייה מדומיינת מצרית חדשה. אולם, יצירת התרבות החדשה לא היתה רק תהליך מודרניזציה של תרבויות מסורתיות, אלא מהלך מורכב של בניינה המחודש - מן היסוד - של תרבות מודרנית. יתר על-כן, בגזרות אחדות של הבנייה היתה זו פעולה של "המצאת תרבות".
בתהליכי היצירה התרבותית הללו נודע לאינטלקטואלים תפקיד ראשי: הם שתכננו את רכיביה הרעיונים והחומריים של התרבות החדשה; הם שהעניקו לה את זהותה הילידית הסגולית, תוך שהם יוצקים לדפוסיה המקומיים יסודות ארופאיים מודרניים. הם שחשפו את הרבדים הסמליים והספרותיים בתוך מאגר המורשה העשירה של מצרים, הם שהחיו ועיבדו אותם מחדש, והם שהטמיעו בתוכם את הסוגות השונות המרכיבות תרבות מודרנית; הם שקבעו את מעמדה בשדה התרבותי, והם שגייסו משאבים כלכליים, חברתיים ופוליטיים כדי להפיצה בקרב השדרות הרחבות של החברה וכדי למסדה כתרבות הקאנונית שלה. על-מנת לפלס לתרבות החדשה דרך הגמונית היה עליהם גם לנהל מאבקים מרים כנגד דפוסי תרבות קדם-מודרניים, לנגח אופציות תרבותיות אחרות ולהכריע איזה סוג תרבות ראוי לה למצרים, מה צריך להיות דיוקנה הייחודי, על אלו חומרים וסמלים "חדשים" או "מחודשים" עליה להתבסס, ואלו יסודות "ישנים" או "זרים" עליה לדחות או לנכס באורח סלקטיבי.
אל הספר