פרק שביעי המפנההערבי לא תהיה זו מסגרת פאן מזרחית אוטופית וגם לא השתעבדות לתיאוריה הפרעונית הצרה . בשנות השלושים ביקר עזמי בלבנון , בסוריה , בעיראק ובפלסטין . בעקבות ביקורים אלה פסק עזמי כי על מצרים להיטמע במסגרת זהות לשונית ערבית . גישה זו , שפורסמה גם בעיתונו בלונדון , היתה קרובה מאוד לתפיסות של הוגים לאומים אחרים בסהר הפורה כמו סאטע אל חצרי וסאמי שוכח . הטקסט שמובא להלן , נכתב בשיא הבשלתה של גישת הזהות הלאומית " הכלל ערבית של עזמי . המאמר הוא תשובה לשאלה איזו מסגרת זהות רחבה עדיפה וראויה למצרים , והופיע בכתב העת אל הלאל . עזמי סוקר במאמר אופציות הזדהות שונות הראויות למצרים - המזרחית , האסלאמית והערבית . מסקנתו היא כי מסגרת הזהות הערבית היא מוקד הזהות המועדף עליו , כמודל לאומה הערבית ולמצרים כחלק ממנה . המסגרת הערבית נכונה על בסיס שפתה , הציוויליזציה האסלאמית המאחדת את בניה וכן משיקולים פוליטיים אסטרטגיים , כתשובה לבריתות ולמערכות מקבילות בין עמים שונים המתגבשות בעולם של שנות השלושים . מהי מסגרת ההזדהות הראליה לני ; מזדהית , אסלאמית או ערנית ? תירגמה : ליאת קוזמא מסגרת הזדהות מזרחית ,...
אל הספר