|
|
עמוד:13
השתנו : הספר , העיתון , היומון וכתב העת , בתי הקפה והתה כמקום קריאת העיתון בפומבי , ובאורח כולל יותר התרבות הערבית הכתובה המודפסת , שהפכה דרך ידיעת קרוא וכתוב לנחלת אלפים , לאחר מכן מאות אלפים ולבסוף מיליונים . ההרחבה המהפכנית של המדיה המודפסת , התיעוש והמיסחור של התרבות והאמנות "בעידן השיעתוק המכאני , " יצירת התרבות ההמונית ותקשורת ההמונים , היכולת לשווק את היצירה התרבותית כסחורה למיליוני קוראים וצרכנים וצמיחת החברה העירונית המודרנית כצרכנית הראשית של מוצרי תרבות הדפוס החדשה - כל האמצעים האלה לא היו בידי התרבות ( או התרבויות ) המסורתיות . בנוסף לכך עמד לרשות תרבות הדפוס עוד "נכס " חדש : השיח הציבורי הפתוח , המתנהל במסגרת דעת הקהל , המעודד דיון וויכוח ציבוריים פומביים במרחב הציבורי האזרחי באמצעות עיתונות חופשית וחירות הבעת הדעה כנחלה אוניברסאלית של כלל האזרחים . בסוף התקופה , הרדיו , הקולנוע והטלוויזיה העניקו מימד תקשורתי חדש - האזנה וצפייה - לתרבות הדפוס . האמצעים הטכנולוגיים החדשים הרחיבו מאוד את תפוצתה והתאמתה לקהלים " נמוכים " ועממיים עוד יותר . שלישית , הסתות ( ז ' אנרים ) שאוקלמו בתרבות החדשה : המסה העיתונאית , הפרוזה הבדיונית הכוללת את הרומאן , הסיפור הקצר והמחזה , האמנויות היפות הפלאסטיות , הפיסול , הציור , המוסיקה , השירה המודרנית החופשית שאיננה משועבדת עוד למבנים ולתצורות הפואטיות המסורתיות , הביוגרפיה האינדיווידואלית , הרומאן ההיסטורי , ומאוחר יותר , העיתון המצויר הפופולארי , עיתון הקריקטורה הפוליטית , והסרט המצרי , הרחיבו מאוד את הדיאלוג התרבותי בין היוצרים האינטלקטואליים לשכבות צרכנים רחבות ועממיות . כמעט לכל הסוגות הללו לא היה תקדים בתרבות העות ' מאנית מצרית . במידה שנמצא להם "אב " ישן , הרי שהעיצוב הרדיקאלי מחדש של הסוגה הפך את "הבן " ליתום . דוגמה מובהקת לכך אפשר למצוא בהתפתחות הדרמטית של השירה הערבית המודרנית . המהפכה שחוללה כה אסכולת אל דיואן , בהנהגת עבאס מחמוד אל עקאד , אבראהים עבד אל קאדר אל מאזני ועבד אל רחמן שוכרי , מראשית שנות העשרים ואילך , והיישום התיאורטי של המהפכה בשירה המודרניסטית של אסכולת אפולו בהנהגת ד"ר אחמד זכי אבו שאדי מראשית שנות השלושים ואילך , שינו את פניה ויצרו אותה מחדש הן בתצורותיה והן בתכניה . רביעית , השינוי העמוק שנתחולל בהרכב החברתי של האליטות , היוצרות והצורבות את התרבות החדשה . האליטה העות ' מאנית מצרית המצומצמת עברה מן העולם הן כיחידה כלכלית חברתית מובחנת , הן ככוח פוליטי שלטוני והן כקבוצה היוצרת ומתחזקת תרבות . בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא נותרה לה למעשה כל חזקה בשדה התרבותי . את מקומה תפסו קבוצות אליטה מצריות ערביות בעלות תכונות כלכליות , חברתיות , חינוכיות ופוליטיות שונות . מבחינה כלכלית , האליטה הגבוהה באה מקרב שיכבת בעלי הקרקעות , הפקידות הגבוהה המקורבת לשלטון , שיכבת הסוחרים , הבנקאים והתעשיינים , שהרכיבה את הבורגנות הקפיטליסטית העירונית החדשה . ואילו האליטה הזוטרה יותר , שמבחינה כמותית הלכה ותפסה מקום מרכזי וגם היתה אבן שואבת למוביליות חברתית "מלמטה , " היתה שיכבת בעלי המקצועות החופשיים , שעלתה במסלולי ההשכלה הגבוהה מקרב המעמד הבינוני העירוני המשכיל - האפנדיה . כפי שנראה להלן , משנות השלושים ואילך היו אלו קבוצות " האפנדיה החדשה " ( אל אפנדיה אל ג ' דידה ) שנתנו את הטון בעיצוב התרבות , בצריכתה ובהנחלתה החברתית . לאליטות המקומיות עלינו לצרף את קבוצות האליטה ה " זרות " שהיגרו למצרים והתיישבו בה , איטלקים , יוונים , ארמנים , יהודים , או את קבוצות האליטה הערבית ה " מתמצרות " ( אל מותמצרון ) ובמיוחד הקהילייה הערבית של משפחות ממוצא סורי " לבנוני . רובן המכריע של קבוצות המהגרים ה " זרות " האלה היו אליטריות הן מבחינה חומרית והן מבחינת רמת ההשכלה של בניהן או בנותיהן . לאליטה הסורית לבנונית נודע תפקיד חשוב בחיים האינטלקטואליים והתרבותיים
|
|