ניתוקה של האדריכלות הישראלית מהמקום בו היא נמצאת ומתפיסת ה'מקום' הניע מסע ארוך לגילוי השפה האדריכלית המקומית שעקבותיה נותרו בשרידיה של אדריכלות כפרית עתיקה. אדריכלות עממית, בה היו האדם והקהילה מחוברים למקום ולמשאביו הטבעיים, ובה מצאו רחש הים, גובה ההר ושתיקת המדבר את ביטויים. הספר עוקב אחר אדריכלות הכפר והבית הכפרי בתקופות היסטוריות אחדות בחלקו הראשון, מפרק את התמונה הכללית לתבניות אדריכליות, בחלקו השני, למעין מרכיבים בסיסיים בעזרתם ניתן יהיה להרכיב את שפה אדריכלית מקומית בתכנון ובבנייה.
אל הספר