פרק א׳ : המקום | 25 תכנוניים, שנבעו מתוך לימוד של הערים הקלאסיות כפי שהתגבשו עד סוף המאה ה- ,19 שהיו למודל ומהן נלמדו עקרונות התכנון, שנוסחו על ידי קרייר ( Krier ) במונחים הקלאסיים : הרמוניה, קומפוזיציה, פרספקטיבה ותנועה . בכך ביטאה הגישה שאיפה לחזור אל האופן שבו ייצרו את המקומות בעבר, ולייצר כאלה גם היום . 36 המשכה של תפיסה זו ב"עירוניות החדשה", המטיפה ליצירת מקומות ברוח העבר באמצעות תכנון עירוני קומפקטי, בדגש על הולכי רגל, על ערכים קהילתיים ועל מבנה שכונתי 37 . מרחב בנוי בעל ערכים אנושיים כתוצר של הגישה לעיל אינו מכיל את צורכי הזמן, את אופייה המשתנה של החברה ואת אורח החיים העכשווי – כך נטען בביקורת כלפיה . האם תולדות האדריכלות והתכנון הגיעו לקצן במאה ה- 19 ? האם מה שהושג עד אז הוא האופטימום או שמא המקסימום של היצירה האנושית ? ברמה המעשית, מכתיב התכנון על פי תפיסה זו הנחיות עיצוביות מחמירות, המיועדות לחברה הומוגנית מבחינה כלכלית, ובכך מייצר מקומות מלאכותיים שאינם מבטאים את המגוון האנושי-התרבותי, שיכול היה להוסיף פן של עומק ומורכבות . ברמת התכנון האורבאני, עדיין מתוך הפנייה אל העבר, על...
אל הספר