ה. הכפר בתקופה הערבית הקדומה

פרק ב׳ : הכפר בהרי יהודה | 103 האדיש של האסלאם למרחב כולו ולירושלים בפרט . 292 יחס הקדושה לירושלים התפתח לאט ובאיחור, מתוך צרכים פוליטיים, והיא הייתה תמיד רק שלישית בחשיבותה למכה ולמדינה . 293 כוח נוסף שתרם להידלדלות היישוב הכפרי החקלאי ומנע התפתחות יישובית כפרית במרחב היה הנטייה של האסלאם אל התרבות העירונית, והבוז שהוא רוחש לעבודת האדמה . עובד האדמה כונה בכינוי הגנאי "נבטי", שהוראתו : עובד אלילים, לא-מוסלמי או לפחות – כופר . 294 המסחר נחשב לעבודה המכבדת את בעליה . הכובש המוסלמי הגדיר עצמו כאצולה עירונית לוחמת, החיה מהמיסים הכבדים "ככל שיוכלו לשאת" שהוטלו על האוכלוסייה הכפרית המקומית : " . . . ואת האדמה יעבדו הכפריים, כי הם מיטיבים לדעת אותה ממנו וטובה עבודתם בה מעבודתנו" . 295 השבטים המוסלמיים הראשונים לא נטו ככלל להתיישב, ולא התקשרו לחקלאות . האמירה "אל תשבו בכפרים, כי היושב בכפרים כאילו יושב בקברים" 296 מיטיבה להמחיש זאת . אמנם, אנשי הצבא או השליטים קנו או קיבלו אדמות ואחוזות, אך סביר שהיו מקור להכנסות ממיסים יותר מאשר למגורים כפריים . 297 המחקר החדש, החל משנות ה- 90 טוען כי האתרים ...  אל הספר