פרופ' ירון זליכה מוכר בציבור כאחד הכלכלנים החשובים בישראל, ששימש בעבר - בגיל צעיר מאוד - כחשב הכללי של משרד האוצר. הספר שלפנינו מפנה זרקור אל פָּן פחות ידוע באישיותו של זליכה: הוא איש אשכולות, ספוג בתרבות ובידע, ובקיא מאוד בהיסטוריה של הקולנוע.
עיון ראשוני בספר עלול להטעות: זליכה פורשׂ לפני הקורא פנורמה רחבה של סרטים ויוצרים שונים, רובם הפנתיאון העולמי של הקולנוע. למראית עין נדמה שסדר המאמרים הוא מקרי, או שרירותי. אבל עיון מעמיק יותר מעיד על כך שלמחבר השקפת עולם בהירה ומנומקת, אותה הוא מביא לידי ביטוי באמצעות הסרטים שבחר לכתוב עליהם ובסדר שקבע להם בספר.
ירון זליכה הוא חובב קולנוע מושבע. את הסרטים שבחר הוא סוקר ומנתח בהקשר של אמנויות אחרות, כמו ספרות, שירה, תיאטרון, אמנות פלסטית וגם אל מול דיסציפלינות אחרות, כמו פילוסופיה, פיזיקה, פסיכולוגיה, מרקסיזם, פאשיזם, ומקורות עבריים, בהם התנ"ך והתלמוד - כשמעל כל אלה מרחפת רוחו הסוערת של הכותב, שהוא כלכלן בעל עמדה חברתית ברורה, לוחם בשחיתות, חסר פשרות מול יריביו, כשם שהוא אנושי ורחום כלפי הציבור הישראלי הרחב. בספר שלפנינו מפליג המחבר אל מחוזות שאינם מקובלים בדרך כלל אצל חוקרי קולנוע ישראלים, ואולי גם זרים. השקפת עולמו החברתית מבצבצת מדי פעם בהתייחסותו לסרטים מסוימים, אבל אהבתו לקולנוע והידע הרחב שלו בתחום זה מאפשרים לו ולקוראים לבחון במבט אחר - לא פעם מפתיע מאוד - סרטים קלאסיים שהם נכסי צאן ברזל של אמנות הקולנוע, ושלכאורה כבר נכתב עליהם כמעט הכול. לפעמים נשזרת בכתיבתו גם נימה אישית, כמו במאמרו על 'הקונפורמיסט' של ברטולוצ'י, שם הוא מדבר בגלוי על היחס הקשה שזכה לו מצד עמיתיו כששימש חשב כללי באוצר, ואינו מסתיר את כעסו ותסכולו על כך שבשל יושרתו האינטלקטואלית קמו לו יריבים, ואפילו אויבים, מכל קצות הקשת הכלכלית– חברתית–פוליטית של המדינה. כאמור, יש היגיון בחוסר הסדר לכאורה של הדברים כפי שהמחבר מעמידם כאן. הוא לא כותב על הסרטים בהתאם לרצף כרונולוגי כלשהו, ואינו מחלק אותם לנושאים וז'אנרים. אדרבא, הוא בורא לנגד עינינו מבנה ליניארי מקורי, המאזכר את מה שמקובל לכנות בעולם הספרות כ'ספרות משווה', ולכאורה מציע כאן 'קולנוע משווה'.
אל הספר