התנועה הלאומית הפלסטינית, ובתוכה הרשות הפלסטינית, שמה לה למטרה לשכתב את ההיסטוריה של ארץ ישראל. היא טוענת השכם והערב שהערבים-הפלסטינים הם למעשה האוכלוסייה הוותיקה של ארץ ישראל, "פלסטין" בפיהם, וליהודים אין כלל זיקה לארץ. הגדיל לעשות פרופ' שלמה זנד שאימץ את אחת האג'נדות הפלסטיניות וגרס כי הרומאים מעולם לא הגלו את היהודים לפני כאלפיים שנים, אך היהודים התאסלמו בתקופת הכיבוש הערבי-מוסלמי ולפיכך הפלסטינים הם צאצאי היהודים והארץ שייכת להם.
האומנם הנתונים ההיסטוריים תומכים בתזה זו לגבי ארץ ישראל?
מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל מביא את ממצאי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי לגבי ההרכב האתני-דתי של אוכלוסיית ארץ ישראל לאורך השנים. חלקו הראשון, המובא כאן, עוסק בתקופה שמהכיבוש הערבי ועד למלחמת העולם הראשונה (1914-640), והמשכו יעסוק בשנים שעד הקמת מדינת ישראל. מטרת הספר היא להפריך את התזה שהערבים הם תושביה הוותיקים של הארץ ולהוכיח שרוב ערביי ארץ ישראל-פלשתינה (המגדירים עצמם כפלסטינים מבחינה לאומית) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לארץ מארצות ערב והאסלאם בטפטוף אטי, חלקם אף בעידוד השלטון המקומי. משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה נהפך הטפטוף הזה לגלי הגירה של מהגרי עבודה בעקבות הפיתוח הכלכלי של הארץ על ידי התנועה הציונית וארגונים נוצריים, שיצרו אפשרויות תעסוקה, רמת שכר ואיכות חיים שעלו בהרבה על אלה שבארצות מוצאם.
חשיבותו של ספר זה טמונה בפרטים הקטנים ובעבודת הנמלים המחקרית שמספקת תמונה אמינה לגבי מה שהיה – ומה שלא היה – כאן, בארץ ישראל.
אל הספר