גרוסמן הגיע למסקנה שחלק ניכר מהמתיישבים בכפרים קיימים ובכפרים חדשים היו מהגרים מוסלמים מארצות ערב והאסלאם . טבלה 5 בספרו "הכפר הערבי ובנותיו" מביאה נתונים על מקורות האוכלוסייה בצפונה של הארץ, במרכזה ובדרומה, ומהם מתברר שמשקלם של המהגרים מארצות ערב והאסלאם שהתיישבו שם היה משמעותי ביותר . הרכב ההגירה - יצחק בן צבי קבע שהשלטון העות'מאני פתח את שעריו להגירה ובעקבות כך החלה לארץ הגירה מאפריקה המערבית והמרכזית, מאסיה המרכזית והצפונית, מאירופה ואף מאמריקה . ההגירה לארץ התאפיינה בשלושה סוגים עיקריים : פלישות של שבטי נוודים בדווים, הגירה מארצות ערב והאסלאם ויבוא פועלים על ידי איברהים פשה בתקופת הכיבוש המצרי של הארץ ( 1831 ‑ 1841 ) . השלטון העות'מאני קיבל את המהגרים ברצון משום שהאימפריה היתה זקוקה לכוח אדם ולמתיישבים בעלי ידע חקלאי . העות'מאנים אף פרסמו ב ‑ 1857 חוק שנועד לעודד מתיישבים מאירופה להתיישב בשטחי האימפריה . שמואל אביצור חילק את המהגרים לשלושה סוגים : מהגרים מהארצות השכנות ( מצרים, סודאנים, לובים, לבנונים, סורים, ארמנים מתורכיה ) , מהגרים מוסלמים מארצות שנכבשו על ידי מעצמות אירופאיות ...
אל הספר