ניכר בתקופה הצלבנית בשעה שאין כל עדויות מהתקופה הערבית ‑ מוסלמית על מעבר משמעותי של בדווים להתיישבות קבע . נחמיה לבציון הגיע למסקנה שהמוסלמים הפכו לרוב רק בתקופה הממלוכית, שבה השליטים הממלוכים פעלו לאסלאמיזציה של הארץ על ידי אִסלומם בכפייה של הנוצרים . יצחק בן צבי, משה שרון, הנרי לאמאנס ויורם צפריר הביעו במחקריהם דעה דומה . מחקריהם שללו אפשרות של הגירה והתיישבות ערבית משמעותית בארץ בתקופת הכיבוש הערבי בשל המצב הביטחוני, הכלכלי והסניטרי . גם החוקרים של התקופה הצלבנית חלוקים בדעותיהם לגבי גודלה של הקבוצה המוסלמית : יהושע פראוור, סילביה שיין ומירון בנבנישתי בדעה שבעת הכיבוש הצלבני היה כבר רוב האוכלוסייה מוסלמי והמוסלמים היו הקבוצה הגדולה ביותר . בנימין זאב קדר ורוני אלנבלום מסכימים עם החוקרים של התקופה הערבית ‑ מוסלמית . מיכאל אסף בדעה שהמוסלמים היו הרוב אבל רק מהתקופה האיובית, כלומר בין 1192 ‑ 1260 . יהושע פראוור קבע ש"לא כל האוכלוסייה הכפרית הייתה מוסלמית . אזורים מסוימים היו מיושבים עדיין בצפיפות באוכלוסייה נוצרית ‑ סורית" . אבל, "רוב האוכלוסייה היתה מוסלמית לפי דתה" . אוכלוסיית הערים ...
אל הספר