ספרו של קאנט על הדת הוא ספרו השיטתי האחרון. הספר מניח ביסודו את הדיונים השיטתיים של ה'ביקורת', ובייחוד את הדיון שב'ביקורת' הראשונה והשנייה. הדבר בולט בהצבת הדת בתחום התבונה, ובדבקותו בשתי הנחות היסוד של תפיסתו השיטתית על ההכרה ועל המוסר.
קאנט העמיד את הדת במשמעה השיטתי על ציוויים של תבונה, המפורשים כציוויים של אלוהים. הוא סבר כי הדת ההיסטורית (הנצרות על-פי עניינו) היא הכנה לכנסייה שאינה נראית לעין: הכוליות של התבונה.
תרגם מגרמנית והוסיף מבוא והערות נתן רוטנשטרייך.
אל הספר