הערה כללית על חידוש כוחה של הכושרה הראשיתית לטוב

מה הוא האדם , או מה צריד הוא להיעשות , במובן מוסרי , טוב או רשע , לכך מוכרח הוא לעשות את עצמו , או שכבר עשה את עצמו . שניהם מן ההכרח שיהיו תולדה של רצייתו החופשית ; כי אחרת אי אפשר היה לייחס אותה לו , ומכאן שלא יהיה לא טוב ולא רשע מבחינה מוסרית . כאשר נאמר שהאדם טוב נברא , הרי אי אפשר לפרש זאת אלא שהוא לטוב נברא ו הכושר ה הראשיתית באדם טובה היא ; האדם עצמו עדיין אינו כזה בכך , אלא רק לאחר שהוא מקבל ° את המניעים הממריצים , שכושרה זו מכילה , לתוך הכלל המדריד שלו , או לא ( דבר שמן ההכרח להניחו לבחירתו החופשית , ( מביא הוא לכך שהוא נעשה טוב או רשע . אף אם נניח שלמען היות לטוב או לטוב יותר נחוץ סייעתא על טבעית , הרי זו יכולה להיות רק בהפחתתם של מעצורים או אף סיוע חיובי , בכל זאת הכרח הוא שהאדם יעשה קודם את עצמו ראוי לקבל סיוע זה ולאמצו ( ואין זה דבר של מה בכך , ( ז"א לקבל את הגדלת הכוח החיובית לתוך הכלל המדריך שלו , שרק על ידי כך נעשה אפשרי שהטוב מיוחס לו והוא מוכר כאדם טוב . כיצד אפשר אפוא , שאדם שהוא מדרד טבעו רשע עושה את עצמו לאדם טוב , דבר זה נעלה מכל מושגינו : שהרי כיצד יכול עץ רע להני...  אל הספר
מוסד ביאליק