VII המעבר ההדרגתי של אמונת-כנסיה לשלטון-יחיד של אמונת-דת טהורה הוא קירובה של מלכות-אלוהים

סימן ההיכר של הכנסיה האמיתית היא כלליותה , אך לכך שוב סימן ההיכר הוא הכרחיותה והיקבעותה שהיא באפשר באופן אחד ויחיד בלבד . והנה האמונה ההיסטורית ( המבוססת על ההתגלות כניסיון ) היא בעלת תוקף פארטיקולארי בלבד , כלומר בשביל אלד . שאליהם הגיעה ההיסטוריה שעליה היא מבוססת , והיא מכילה , כמו כל הכרה המיוסדת בנסיון , לא תודעה שהמושא שמאמינים בו מן ההכרח שיהיה בתוך עצמו כך ולא אחרת , אלא רק שהוא הנהו כך , לפיכך מכילה היא גם את תודעת מקריותה . ובכן יכולה היא אמנם להגיע ולהיות לאמונת כנסיה ( שכמותה אפשר שתהיינה רבות , ( אולם רק אמונת דת טהורה , המבוססת בכולה על תבונה , יכולה להיות מוכרת כהכרחית , ועל כן כאחת ויחידה , זו שמציינת את הכנסיה האמיתית . — לפיכך אם אכן ( כפי מוגב בלותה הבלתי נמנעת של התבונה האנושית ) אמונה היסטורית כאמצעי מדריך משפיעה על הדת הטהורה , אלא מתוך תודעה שהיא רק כזה , וכאמונת כנםיה אחוזה בעיקר להתקרב ברציפות לאמונת דת טהורה , כדי שבסופו של דבר תוכל להתקיים בלעדי אותו אמצעי מדריך , אז יכולה כנסיה זו להיקרא תמיד כנסיה אמיתית ; אך כיוון שעל לימודי האמונה ההיסטוריים לעולם אין להי...  אל הספר
מוסד ביאליק