המאבק , שבו מוכרח בחיים אלה להתנסות כל אדם בעל רחשי לב מוסריים בהנהגת העיקר הטוב נגד ההסתערויות של העיקר הרשעי , אינו יכול להביא לו , אפילו יתאמץ ביותר , בכל זאת שום תועלת גדולה מזו של השתחררות משל טונו של האחרון . להיות חופשי , 'שוחררתם מן החטא , לכן השתעבדתם , 'לצדקה הרי זה ההישג הגבוה ביותר שבידו להשיגו . הוא יוסיף להיות בכל זאת חשוף תמיד להתקפותיו של העיקר הרשעי ; וכדי לקיים את חירותו , המותקפת תמיד , מוכרח הוא להוסיף להיות מוכן ומזומן למאבק . אכן , במצב הרה סכנה זה שרוי האדם בשל אשמתו שלו ; לפיכך הוא מחויב למצער לאמץ , כפי יכולתו , את כוחו כדי לחלץ את עצמו ממנו . אך כיצד ? זו השאלה . —כאשר הוא מתבונן סביבו לסיבות ולנסיבות המביאות עליו סכנה זו ומקיימות אותו בה , יכול הוא להיווכח בנקל , שאין הן באות מתוך טבעו הגולמי שלו , כפי שהוא הווה בפני עצמו , אלא מצד בני האדם שעמם הוא עומד ביחס או בקשר . לא על ידי הגירויים של הראשון * 2 מתעוררות בו אלה שאכן ראוי לכנותן תשוקות , 3 המחוללות חורבן כה גדול בכושרתו , שהיא טובה מראשיתה . צרכיו אך מעטים הם , ומצבו רוחו בדאגתו לסיפוקם מתון הוא ושקט ...
אל הספר