אני מניח תחילה את המשפט שלהלן כעיקרון שאינו צריך שום הוכחה / כ ל מה שהוא מחוץ לאורת החיים הטוב , שהאדם סבור שיכול * למען אלה , שבכל מקום שההבדלות בין החושני לאינטלקטואלי אינן שגורות כל כד להם , סבורים הם , שמוצאים סתירות בביקורת התבונה הטהורה עם עצמה , מעיר אני כאז , שכאשר מדובר באמצעים חושניים לטיפוח האינטלקטואלי ( רחשי הליב המוסריים הטהורים , ( או במעצורים שהם מציבים מולו , הרי השפעה זו של שני עיקרים כה בלתי שווים במינם לעולם אין למושבה כי שיר ה . הווה אומר : כישים חושיים אנו יכולים לפעול נגד החוק או למענו בתחום התופעות של העיקר האינטלקטואלי , ז"א בקביעת כוחותינו הפיסיים על ידי רצייה חופשית המתגלה במעשים , כך שהסיבה והתוצאה ידומו כשוות מין » במעשה . אך בנוגע לעל חושני ( העיקר הסובייקטיבי של המוסריות שבתוכנו , הסתום וחתום בתור תכונת החירות שאינה בת השגה , ( למשל רחשי לב טהורים של הדת , מאלה אין אנו מבינים דבר זולת חוקם ( שאמנם גם די בכך ) בנוגע ליחס בין הסיבה לתוצאה באדם , ז"א אין ביכולתנו להסביר לעצמנו את האפשרות של פעולות , באשר הן התרחשויות געולם החושים , כבנות ייחוס 4 B מתוך טיבו...
אל הספר