בדחף ( propensio ) אני מבין את היסוד הסובייקטיבי של האפשרות של נטייה ( תשוקה שבהרגל ( concupiscentia עד כמה שהיא מקרית לגבי האנושות בכלל . היא נבדלת מן הכושרה בכך , שאמנם אפשר שתהא טבועה מלידה , אד אין לדמותה כמות זאת : אלא אפשר לראותה גם בחינת נרכשת ( כאשר היא טובה , ( גם בחינת משוכה בידי האדם על עצמו ( כאשר היא רשעית . ( אולם כאן מדובר רק במשיכה אל הרשע ממש , ז"א אל הרשע מבחינה מוסרית ; אשר כיוון שהוא אפשרי רק כקביעה של הרצייה החופשית , ואילו זו אפשר t דחף הוא בעצם רק מוכנות קודמת * 401 להשתוקקות אל תענוג , אשר אס הסובייקט התנסה בו , הוא מעורר בו נטייה לכד . כך כל האנשים הגסים יש להם משיכה לדברים משכרים ; כי אף על פי שרבים מהם אינם יודעים כלל את השיכרון ועל כן אין להם תשוקה לדברים המסבים אותו , הרי די שיניחו להם אד פעם אחת לנסותם כדי שתיווצר אצלם תשוקה לכר' שבקושי תיעקר . בין המשיכה לנטייה , המניחה מראש את ההיכרות עם המושא של ההשתוקקות , יש עוד האינסטינקט , שהוא צורך מורגש לעשות משהו או ליהנות ממשהו , שעליו עדיין אין לבעליו שום מושג ( כמו יצר המלאכה אצל החיות , או היצר למיז . ( למעלה...
אל הספר