במהלך העבודה על
גיליון ביאליק דיברנו עם אנשים רבים על המשורר ויצירתו. מה שחיבר בין השיחות היה רגש עז – ומפתיע מאוד – של אהבה כלפי ביאליק, שנפטר לפני שנים רבות, ב-1934. נראה כי למרות הזמן הרב שעבר, ולמרות הפיכתו לחלק מחובת הלימוד בבתי הספר, מי שנכנס לעולמו של חיים נחמן מתקשה להשאר אדיש.
הרגש הזה הוא חלק מהקסם של ביאליק. אי אפשר להפריד (ובאמת שניסינו) בין ביאליק המשורר הלאומי ומחדש הלשון העברית, ביאליק היוצר וחיים נחמן האדם. במאמץ מחושב ורב שנים הצליח ביאליק לטוות את עצמו לתוך הרקמה הציונית-עברית המתחדשת, והביא איתו את ארון הספרים היהודי, בתוספת יידיש ותרבות עולם. ביצירתו הוא ביטא את נפש ה"עם" והיחיד, עיצב אותם ואז נזף בהם.
בגיליון זה נכנס לעולמו של ביאליק עם סיפורים על אהבה מעבר לגדר ובמעלה הבאר. נציע "ספר אגדה" ישראלי, נוסיף מילים לשפה העברית, נסייר באודסה ובתל אביב, נהרהר בהיסטוריה ציונית חלופית, נשיר על הרב המתעטש ונמשיך – עם סיפורים ושירים, מאמרים, קומיקס ואיורים.
אל הספר