אורות | 15 : ביאליק 91 לֹא שֵֵּׂעָר נִשְֵּׂרָךְ כְְּחֶבֶל, לֹא אֶצְבֶַּע דְָּקוּרָה . אֲבָל בְֶּרַק הַפְֶּרִי, לְפִיתַת הָאֶרֶס שֶָׁל הַפְֶּרִי, הַטֵַּעַם הָעַז בֶַּלָּשָׁוֹן, הַמְֶּתֶק הַנִָּכְפֶָּל מִן הַתְַּשָׁוּקָה, קְלִפֶָּה פְֶּרִיכָה דַָּקִָּה, אֲבָל רַעַד הַנְָּגִיסָה, עָסִיס סָמוּק וְכַדָּוּרי עוֹדוֹ אָחוּז, עָגֹל כְְּטַעַם אַחֲרוֹן בְֶּכַף הַיָּד כְְּשֶָׁהִיא נִקְמֶצֶת וּמַרְפֶָּה, וְהַדְָּרִיכוּת הַהִיא הַמְְּמוֹטֶטֶת, מְהַפְֶּנֶטֶת אֶת הַזְְּמַן אֶל תַּוֹךְ הִלּוּךְ אִטִֵּי שֶָׁל שֶָׁלֶג טֶרֶם נְפִילָה, הוֹ הַנְָּפִילָה, רַפְֶּדוּנִי כְִּי חוֹלָה אֲנִי וַעֲיֵפָה מִן הַמְִּרְדָָּף אַחַר אוֹתוֹ הַהֶרֶף הַמְְּעֻרְטָל, הוֹלֵם הַלֵּב בֶַּגַּוּף כְְּפַטִֵּישִָׁים, כְְּיַיִן דָָּם, כְְּחֵץ מֻרְעָל
אל הספר