סיפור - משה רחמוט: תמורות

אורות | 15 : ביאליק 38 לאחר רגע או אולי עידן ועידנים, חזרה ובידה מגבת עבה ובגדים יבשים . ואפשוט הרטובים במסתור העצים ואלבש את המחלפות אשר נתתני ואשוב אל הבאר . "אני פנינה," אמרה ותושט לי יד מעודנת . לחצתי את ידה, ואריח את ניחוחה, ריח ורדים, ואומר, "אני – " ואזכר בעליבות שהייתה מנת חלקי, "כולם קוראים לי שומי . " "שומי המפורסם ש – ," התחילה שאלה ותחדל . "כן, בנו צעירו של מלך קונסטנצה, שנסע עם ראשי שום וקיווה למצוא זהב אך חזר עם ערימת בצל . " ותציץ השמש מבין העננים, והדוכיפת צייצה לעומתה . "שמש ! " פנינה קראה ותימתח ידיה אל על, ותקום, ותרוץ . עמדתי תוהה . האם גם אני מוזמן לחגוג את גילוי החמה ? "מה קורה, נרדמת ? " פנינה סובבה את ראשה וצעקה מהמרחק . ונעלוז ונשחק בין עצי הפרי, שלושה שידעתים וארבעה לא אכירם . ותחנה פנינה תחת עץ שזיף ותקטוף פרי ותנגסהו . ועסיסו נטף על שפתה, סנטרה, צווארה ומחשוף חזה . פקו ברכיי ואשב . ותגש לי השזיף ואנגוס גם אני . מראשה הרכון, תלתל שובב פרש ואני השבתיו של אחורי אזנה . צחקתי . "מה קרה ? " "נטף עסיס השזיף על צווארך ! " "אתה יכול לנגב לי ? " אורות | 15 : ביאליק 39...  אל הספר