אורות | 15 : ביאליק 120 רָמַז – עִלּוּי בְֶּהִתְהַוּוּת . אִישָׁ לֹא לוֹמֵד כְָּל כְָּךְ מַהֵר . כְְּשֶָׁהִגִַּיעָה הַשָׁ�ַבֶָּת וּבֵית הַכְְּנֶסֶת נִמְלָא אֲנָשִָׁים, זָכָה לְהַחֲזִיק בִֶּמְגִלַּת הַקְִּלָף . וְשָׁוּב טְפִיחוֹת וְרֵיחַ טוֹב שֶָׁל בֶֹּשֵֶּׂם, וְרֵיחַהַקְִּלָף, וְהַקִָּהָל הוֹמֶה . וְהִנֵָּה, הִנֵָּה הַזְְּמַן לִקְרֹא מִן הַקְִּלָף . וּלְאַחַר מִכְֵּן, לֵךְ תֵַּדַע, גְַּדוֹלוֹת וְאוּלַי נְצוּרוֹת, קְהִלָּה, חִבֶּוּק, אֱלוֹהִים וְכָל מַלְאָכָיו . הַקְִּלָף נִגְלַל, הַחַזְָּן הוֹרָה בְֶּיָדוֹ . אַךְ הַיֶּלֶד דִָּמְיֵן אֶת הַמְִּלִּים, שִָׁחְזֵר מָה שֶָׁשָׁ�ִחְזֵר מִשָׁ�ְנֵי הַמְַּסֶָּעוֹת, כְִּוֵּן אֶת יַד הַכְֶּסֶף לְמָקוֹם אַקְרָאִי, שָָׁר מָה שֶָׁנִָּרְאָה הֶגְיוֹנִי לִכְבוֹד שַָׁבֶָּת וּלְקִלּוּס הָאֵל . לְאָזְנֵי הַחַזְָּן הִגַָּיוֹן אַחֵר, וְהוּא לָחַשָׁ לוֹ תִַּקִּוּנִים, כְִּוֵּן שָׁוּב אֶת יָדוֹ, גַָּלַל אֶת הַקְִּלָף מַהֵר, שֶָׁיִּגַָּמֵר . הָרַב הִמְתִַּין עַד שֶָׁנִָּגְמַר . הַדָָּת מְחַבֶֶּקֶת גַַּם אֶת הָעִוְּרִים וְהַטֵּוֹעִים . הַחֲמִימוֹת וְהַבְֶּשֵָּׂמִי...
אל הספר