סיפור כמעט-היסטורי - נטע נציב: במלתעות פלנטה

אורות | 15 : ביאליק 77 "ואף על פי כן," אמר אחר . "ומה אם זאת רק ההתחלה ? " "התחלה של מה ? " "התחלה של ניסיון הפיכה," "נאזין בדומיה – אם נשמע עוד קולות פיצוץ, הרי שמדובר בהפיכה . ואם לא – לאו," הציע לוונהרץ . קיבלנו את עצתו והמתנו שניות אחדות בדומיה . "ובכן," אמר ביאליק לבסוף, "אין הפיכה . " "האם יכול מר חנוך לשוב לישוב, או אולי עליו להשאר כאן עד שהעננים יתפזרו ? " שאל לוונהרץ . על השאלה האחרונה היתה לי תשובה מוכנה . בכיס מכנסיי המתין כרטיס נסיעה ברכבת . מחר בבוקר עלי לעזוב . "אני נוסע בכל מקרה מחר," הצהרתי, "כלבתי ניל"י מחכה לי . אם המצב ידרדר, אנא דברו עם דולפוס . " "ברור ומובן," כך ביאליק, "תודה לך, חנוך . " קמתי והושטתי את ידי במחוות שלום ואמרתי : "הו, למי תודה ? הו למי ברכה ? " ביאליק מיהר למחוא כפיים והנוכחים הצטרפו אליו . קדתי קידה קטנה . למען האמת, מגיע לי הכבוד הזה . "הנה אני נוטל את מזוודתי והולך," אמרתי . בעודי מדבר עלו מן הרחוב קולות סירנה וצעקות . "קולות, אבל לא קולות פיצוץ," הסביר אחד הנוכחים . "מדובר באותו האירוע," הרגיע לוונהרץ, "כך זה אצלנו בווינה, רועש . חנוך, אין צורך...  אל הספר