ההיסטוריה השמיטה את שמו של י"ל קנטור מהזכרון הקולקטיבי והצניעה את תרומתו.
סיפור חייו של קנטור משתלב בדברי ימיה של החברה היהודית באימפריה הרוסית במחצית השניה של המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. קנטור צמח בתוך הבית היהודי הדתי שבתחום המושב, למד ב"חדר" ובישיבות וילנה והוסמך לרבנות. כשהגיע לבגרות בחר קנטור בהשכלה, במובן הרחב של המונח, שקד על לימודי הרפואה ואוניברסיטת ברלין העניקה לו תואר דוקטור למדיצינה.
במקביל ללימודים פירסם קנטור מאמרים בעיתונות היהודית בת-התקופה. קנטור כתב עברית, יידיש, רוסית וגרמנית, ולרוב חתם על פרי עטו בשמות בדויים. בשנים 1874-5 ערך קנטור בפועל את עיתון "הצפירה" שיצא לאור בברלין באותן שנים.
את רוב שנות חייו הקדיש קנטור לעיתונות היהודית: כפובליציסט בכתבי-עת שערכו אחרים, או בביטאונים שהוא קיבל על עצמו להיות עורכם. מסוף שנת 1879 ועד לשנת 1884 ערך קנטור את השבועון היהודי-רוסי "רוסקיי-יבריי". קנטור חולל מפנה בעיתונות העברית ובלשון התקשורת הלאומית כאשר יסד במחצית השניה של שנות ה-80 את "היום" - היומון העברי הראשון, וערך אותו במשך שנתיים ויותר. נחום סוקולוב הגדיר את קנטור: "היסטוריון של המאורעות מיום ליום" ("הצפירה" גליון ל"ט, 1916) והוסיף: "אנשים כקנטור הם קנין האומה, רכושה וכבודה".
אין חולק על כך ש"היום" הייתה יצירה חלוצית שתרמה להתגבשות הלאומיות היהודית שהתחדשה באותם ימים, ולביסוס השפה העברית כשפת תקשורת המונים.
ספר זה, כולל הנספחים הרבים שבו, מבקש לגאול את קנטור מאלמוניות ולהושיב אותו במקום הראוי לו, בפנתיאון של אנשי זרם ההשכלה ובוני דור התחיה. הספר מבוסס על מקורות ראשונים השמורים בארכיונים בארץ ובמדינות אחרות, רבים מהם אותרו רק לאחרונה בגנזכים שונים שבערי ברית המועצות לשעבר. נוסף להם נשען הספר על כתבי-עת בשפות שונות שקנטור היה קשור אליהם כסוֹפר או כעורך. כדי להשלים את המלאכה נבדקו נקודות חיכוך שהיו לקנטור עם ידידים ומתחרים במשך שנים רבות, נסרקו פרסומים בהם נאמרו דברים על קנטור בפניו ושלא בפניו, בימי חייו ובנקרולוגים, והעין "הציצה" לתוך מכתבים פרטיים שמשכילים החליפו ביניהם כדי להלל את קנטור או כדי לדבר בו דופי. לעיתים העלה המחקר הערכות ועדויות סותרות והיה צורך לבחור מביניהן את החלופה ההגיונית והמבוססת ביותר.
אל הספר