ספר זה מאתגר את הדעה הרווחת שלפיה אלה שהשתמדו ובהמשך קיבלו על עצמם לחזור בתשובה בצפון צרפת ובאשכנז בימי הביניים יכלו להשתייך שוב לקהילה היהודית בלי כל טקס או מעשה אחר המאשר את נכונותם לחזור לחייהם כיהודים מן השורה. על סמך שלל כתבי יד וקריאה זהירה במקורות שנדפסו, אפרים קנרפוגל טוען שהעמדה הרבנית השתנתה במידה ניכרת מסוף המאה השתים עשרה, כשבעלי התוספות וגדולי הרבנים התחילו לדרוש טבילה במקווה והנהגות אחרות של תשובה ואישור. במקביל, אפשר לזהות בצרפת ובאשכנז במאות השתים עשרה והשלוש עשרה שינוי מהותי בקביעת המעמד ההלכתי של משומדים שלא חזרו בתשובה. התמורות בעמדתם של חכמי צפון אירופה, גורס קנרפוגל, נבעו במידה רבה מהדרדרות תדמיתם של היהודים והיהדות בעיני החברה הנוצרית ומלומדיה באותה העת. הפרקים האחרונים בספר מתחקים אחר אימוץ הגישות של בעלי התוספות על ידי חכמי ספרד ומתארים את המצב ההלכתי והחברתי של המשומד החוזר בתשובה באשכנז בשלהי ימי הביניים.
אל הספר