נמצאו 228 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: גדעון ביגר
תיאור: ארץ ישראל, על שמותיה וכינוייה הרבים – ציון, ארץ הקודש, פלשתינה, פלסטין ועוד – הייתה ידועה במשך הדורות לכל מי שעסק בנושא הארץ – סופרים, עולי רגל, ציירי מפות, חוקרי מקרא, תיאולוגים ועוד. השמות הללו הופיעו במפות שצוירו והודפסו במשך השנים שקדמו למאה ה‐20, אבל שטחה של ארץ ישראל לא הוגדר בהן במדויק. חוסר הבהירות והיעדר ההסכמה באשר לתיחומה של ארץ ישראל היו בין הגורמים שהביאו לקביעת גבולות חדשים לארץ, ללא התחשבות בעבר או במה שדימו לעצמם אנשים בעת ההיא. תהליך קביעת הגבולות, הנעוץ בתדמיות שגובשו במשך מאות ואלפי שנים, החל להתבצע בשטח בתחילת המאה ה‐20, והוא נמשך גם בימינו אנו. הגבולות הנוכחיים של מדינת ישראל נקבעו תוך כדי תהליך מדיני‐צבאי‐פוליטי שתחילתו רק בראשית המאה ה‐20. תהליך זה התבצע בשלוש צורות ובשלוש תקופות: גבולות שקבעו גורמים עולמיים במשא ומתן דיפלומטי בין השנים 1906-1947; גבולות שקבעו המדינות באזור בעקבות מהלכי מלחמה וכיבוש בין השנים 1948‑1974; גבולות שלום שקבעו מדינות האזור במשא ומתן דיפלומטי משנת 1977 עד היום, תהליך שטרם הסתיים. בספר זה מתואר בהרחבה תהליך עיצובם של גבולות מדינת ישראל. תהליך זה טרם הושלם, שכן חלק מגבולות הקבע עם המדינות השכנות עדיין לא נקבעו. ספרו החדש של גדעון ביגר מבקש להציג לציבור הקוראים את המסד ההיסטורי של סוגיה זו לקראת הבאות .
רסלינג
מאת: יואב גלבר
תיאור: מלחמת יום הכיפורים לא היתה מחדל נקודתי ותחום בזמן, אלא פרי תהליכים שיסודם במנטליויות השונות של הצדדים לסכסוך. התהליכים האלה נמשכו שנים מאז מלחמת ששת הימים, ובמרכזם עמד חוסר ההבנה הישראלי את השינויים שעברו היריבים לצד תנאי הזירה החדשים. המלחמה לא היתה מלחמת ברירה. היא לא היתה נצחונו הגדול ביותר של צה"ל, רחוק מזה. היא גם לא היתה הטראומה הלאומית האולטימטיבית. היא היתה מלחמה אמיתית, על כל השכול, הצער, הסבל והמשקעים הכרוכים במלחמה ונמשכים אחריה, וגם עם כל הגבורה, הדבקות במטרה, הנחישות, ההתנדבות והסולידריות שעולים על פני השטח בזמן מלחמה. מעל לכול, היא לא היתה עוד חוליה בשרשרת המלחמות שפקדו את ישראל, אלא מלחמה שהביאה להסכם שלום ראשון בין ישראל ובין מדינה ערבית, הסכם שלא היה אפשר להעלותו על הדעת לפניה, גם לא באקטיביזם רטרואקטיבי שמתיימר לדעת "מה היה קורה אילו".
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: משה צוקרמן, משה צימרמן
תיאור: גרמניה הוא נושא רגיש בישראל. עיסוקם המקצועי של מחברי הספר, משה צוקרמן ומשה צימרמן, מתרכז בהיסטוריה של גרמניה. חושבים גרמניה הוא דיאלוג בין השניים בנושא זה ובנושאי-המשנה הנגזרים ממנו: ריבוי‑הפנים של היסטוריה זו, היסטוריית הציונות, יחסי הגומלין בין שתי ההיסטוריות על נגזרותיהן: שואת יהודי אירופה, הסכסוך הישראלי‑פלסטיני, האנטישמיות וניצולה לצרכים פוליטיים, התרבות הפוליטית הישראלית‑ציונית ומקורותיה הגרמניים, ועוד. חושבים גרמניה מבטא ניסיון כן לרדת לעומקם של דברים על בסיס משותף, לברר ניואנסים בתחומים שהדיון הציבורי נוטה לרוב להתייחס אליהם בחד-ממדיות גסה ולעתים גם בעיוורון מרצון. סביר להניח שתוצאות הדיאלוג הזה אינן משתלבות בקונצנזוס הישראלי, ויהיה מי שיבקש לראות בהן מעין כפירה חילונית בעיקרי האידיאולוגיה הממלכתית, או לחילופין יפטור את הדיון ב"אי‑אפשר להשוות". דינמיקת ה"פינג‑פונג" הדיאלוגי שהתחייבו לה מחברי הספר מניבה היבטים וממדי דיון שכל אחד מהמחברים לחוד לא היה מסוגל להפיקם, לפחות לא במלוא ההיקף והגיוון שהתקבלו בסופו של דבר בספר המונח לפניכם.
רסלינג
מאת: מעוז עזריהו
תיאור: ספר זה חוגג את תל אביב: העיר, הרעיון, המציאות והדימוי. תל אביב - שכונה של יפו שזכתה למעמד של עיר רק כשחגגה חצי יובל לייסודה - הייתה ונותרה גם רעיון וחזון, משאת נפש ומושא לקנאה וטינה; נושאו של שיח פוליטי ותרבותי רווי בדימוייה, בתדמיותיה ובמותגיה; עיר כרך ובה בעת עיר קרתנית, עיר עברית ועיר עולם. מדינת תל אביב היא ישות רעיונית בלתי נפרדת מן השיח העכשווי על תל אביב ועל מקומה המרכזי והשנוי במחלוקת בהוויה הישראלית. שבויה בדימויה עוסק בכינונה של מדינת תל אביב כאפשרות גאו פוליטית ותרבותית בתקופת המדינה שבדרך ובוחן את תולדות בידולה מהיישוב הציוני וממדינת ישראל. הוא משרטט קווי מתאר לדיון בהיסטוריה התרבותית של דימויים ותדמיות, מטבעות לשון וקלישאות, תפיסות רעיוניות ותבניות אידאולוגיות, שאיפות ורחשי לב, שמבססים את מעמדה הייחודי של מדינת תל אביב במדינת ישראל ואת היותה היבט חיוני של המצב הישראלי.
האוניברסיטה הפתוחהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: רנה פוזננסקי
תיאור: הרזיסטנס, תנועת ההתנגדות הצרפתית בזמן מלחמת העולם השנייה, לחמה בעוז נגד הכיבוש הגרמני. בשורותיה נמנו חברים מרקע מגוון שהחזיקו בדעות ובתפיסות עולם שונות, ובהם גם יהודים. ספר זה מתעמק במורכבותו של פסיפס ההשקפות ודרכי הפעולה של ארגוני המחתרת שהרכיבו את הרזיסטנס ומתמקד ביחסה ליהודים בזמן השואה לנוכח הרדיפות האנטישמיות ופעולותיהם הרצחניות של הנאצים ותומכיהם.מחקרה של רנה פוזננסקי מנתח את "מלחמת המילים" שהתחוללה על במת התקשורת בת הזמן ומסתמך על קורפוס מרשים של עיתוני המחתרת מכל גוני הקשת ושל שידוריה־ BBC בצרפתית. מן המחקר עולה כי אומנם במשך חודשים אחדים בקיץ ובסתיו של שנת 1942 זכתה רדיפת היהודים למקום בולט באמצעי התקשורת של המחתרת הצרפתית, אבל עד מהרה החל תיאור מוראות המצודים והגירושים של יהודים לשמש כלי שרת לתעמולה שבישרה על הגורל המצפה לכלל הצרפתים. כאשר החלו להתפשט הידיעות על השמדת היהודים במזרח אירופה ובשעה שהרדיפה בתוככי צרפת הלכה והתעצמה נעלמו היהודים כליל מדפי העיתונים ולא בגלל היעדר מידע, שכן בו בזמן פרסמו עיתוני המחתרת היהודיים בלי הרף מידע על רצח ההמונים בפולין. המפתח נעוץ בסדרי העדיפויות של ארגוני המחתרת המובילים, אשר בחרו בכוונה בביטויים המשתמעים לשני פנים ובשתיקה עיקשת בכל הנוגע לגורל היהודים. בחירות אלו מציירות תמונה קשה של דימוי היהודי, אשר נתפס כשונה, כ"אחר", בחברה הצרפתית בכלל ובקרב האליטות שהתנגדו לכיבוש הנאצי בפרט. מן הספר תעמולה ורדיפות: סיפורה המורכב של הרזיסטנס ויחסה ליהודים עולה כי לפני המלחמה, תפיסת "הבעיה היהודית" הסוותה את סכנות הנאציזם; בזמן המלחמה, היא דחפה את חברי הרזיסטנס לשתיקה או לעמימות; ואחרי המלחמה, היא ערפלה את הדרכים שבהן נתפסה שואת היהודים.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: רחל הרצוג
תיאור: לאחות את השברים הוא סיפורו של המפגש המרגש בין רופאים ניצולי שואה ובין היישוב והחברה הישראלית לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנותיה הראשונות של המדינה. בתחילת הדרך התקשה הממסד הרפואי בארץ־ישראל לקלוט את הרופאים הניצולים, ותנאי עבודתם היו קשים. ואולם, באמצעות המפגש בין הרופאים הניצולים למטופליהם, הפכו הרופאים מנקלטים לקולטים, סייעו למטופליהם העולים להחלים ולהשתקם, ובהליך זה הם שיקמו את עצמם והשתלבו במהירות בחברה הישראלית. המחקר עוקב אחר היקלטותם של הרופאים במערכת הבריאות ובאמצעותה בחברה הישראלית, ומבחין בין מאפיינים שונים של קליטתם על־פי זמן עלייתם ואתגרי כל תקופה: מתום מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה, מקום המדינה ועד סוף תקופת העלייה הגדולה, ולבסוף הגל הגדול שהגיע בשנים 1957-1956. בתום תקופת העלייה הגדולה היו הרופאים הניצולים כשליש מרופאי ישראל. הם השתלבו במערכת הבריאות לפי צרכיה ההולכים וגדלים, והניוד והקידום המקצועי שלהם היו מהירים. תרומתו של כל אחד מהרופאים האלה, בשליחות שקיבל על עצמו, במקום שבו עבד, בתחום התמחותו ובמעמדו, מצטרפת לכלל תרומה ניכרת של ציבור הרופאים הניצולים. כוחם עמד להם לקום מהאסון, לגייס תעצומות נפש למקצוע תובעני המיטיב עם בני אדם, להיות נדבך חשוב בבניית שירותי הבריאות במדינת ישראל הצעירה ולעזור בקליטת רבבות העולים שזרמו אליה. סיפורם של רופאים אלה מסופר בספר זה לראשונה.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: נתן שיפריס, טובה גמליאל
תיאור: קובץ מאמרים חלוצי זה נענה לקריאה המוסרית הבוקעת מפרשת חטיפת ילדים מקרב העולים, רובם מתימן, בעלייה הגדולה של ראשית קום המדינה; זהו עוול שהתרחש לצד מימוש זכויות אזרחיות ואידיאולוגיה לאומית. מדובר בהיענות אינטלקטואלית המגיבה למתחייב מתופעה סוציולוגית יוצאת דופן – שאינה רק קיצונית במונחי סבל וקורבנוּת אלא גם זרה ברחישתה התמידית, בהפצעותיה מעת לעת – כדי לשוב ולתבוע את מקומה של הפרשה ההיסטורית באקטואליה הישראלית. היענות זו, שקשה להגזים בחשיבותה, קשובה לכאב שאינו מרפה, לקריאה בגרון ניחר להרגיש את מצוקת ההורים שנעשקו מבעלותם הטבעית. על אֵם דרכם האינטלקטואלית בחרו חוקרות וחוקרים מתחומי דעת שונים להישמע לצו מצפונם כדי להתחקות אחר סימניה הבלתי נמחים של הפרשה, גילוייה ומופעיה. אסופת המאמרים המקיפה שלפניכם מיוסדת על מחקר, עיון, ומעל לכול – על מעורבות אקדמית חוצת גבולות תרבותיים ושיחיים המעוגנת בערכים של סובלנות וסולידריות. פריסתה של הפרשה על היבטיה הרב-גוניים – ההיסטוריים, הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים, המשפטיים, התקשורתיים והפסיכולוגיים – נועדה להעניק לחוקרים, לבני המשפחות, שהפרשה מהווה עבורם פצע מדמם, כמו גם לציבור הרחב, כלים ונקודות מבט להבנת נרטיב זה, כך שיהיה ניתן להצביע על המהמורות והמכשולים ולפלס דרך להכרה ממסדית בו ולתיקון.
רסלינג
מאת: איתי נגרי
תיאור: קיץ 1959 היה סוער בחיפה ולאורכה ולרוחבה של הארץ כולה. המחאה העדתית שפרצה בוואדי סאליב ב-8 ביולי, לאחר ירי שוטר ביהודי ממוצא מרוקאי, הציתה את האווירה הטעונה בשכונה החיפאית הישנה מרובת המדרגות והסמטאות הצרות. דוד בן הרוש, תושב השכונה שפעל למען תושביה חודשים קודם לכן, לקח את הנהגת האירועים לידיו. יידויי האבנים, המבנים והרכבים ההרוסים והשרופים, השוטרים והמפגינים הפצועים – אלה ועוד העידו על עוצמתה של המחאה העדתית בחיפה, במגדל העמק ובבאר שבע. ניסיונות הרגעה מצדם של שוטרים מיתנו במשהו את גובה הלהבות. הממשלה הקימה ועדת חקירה והטילה על המשטרה להפסיק את האירועים. היא ניסתה לצפות היכן יפרצו אירועים נוספים, ובמפנה החודשים יולי-אוגוסט הם פרצו שוב בחיפה. המהומות היו קשות – שוטרים ומפגינים אלה מול אלה. אבנים וחפצים כבדים הושלכו ברחובות ומהגגות לעבר השוטרים שהגיבו במעצרים ובשימוש באלותיהם. בן הרוש נעצר ונכלא לאחר שירה כדור מאקדחו כששוטרים הגיעו אל הדירה אשר בה שהה. הוא התמודד בבחירות לכנסת וכשל, אבל זכרו ופועלו לא נשכחו. המחאה החברתית אשר אותה הוביל הייתה לאירוע מכונן בתולדות המדינה והחברה הישראלית. השפעות המחאה ניכרו לאורך שנות ה-60 ועד לימי הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה-70; הן ניכרו בתקוות לשינויים שנמשכו זמן רב או שלא התממשו כלל; הן ניכרו גם בפינוי הבתים הרעועים הראשונים בשכונה ועד להתחדשותה רק לאחרונה. ספרו של איתי נגרי מספר את סיפורה של מחאת ואדי סאליב – מחאה חברתית-מזרחית שהחלה בשכונה אחת בחיפה והפכה להיות רעידת אדמה עדתית-חברתית שהשאירה את חותמה על החברה הישראלית כולה. הבנת סיפורה של המחאה והשפעותיה מהווה נקודת מפתח להבנתם של המפגש, המאבק והשילוב בין "מזרחיים" ל"אשכנזים" בישראל.
רסלינג
מאת: שלי פריד
תיאור: מאז היווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינים במלחמת תש"ח התבססה המדיניות של ישראל על הציפייה והתקווה שעם השנים תצטמק הבעיה בלי שיהא צורך ממשי להתמודד עם הפליטים. הציפייה הזאת הייתה סבירה לשעתה, שכן מאז תחילת המאה ה-20 היו מיליוני פליטים באירופה ועשרות מיליוני פליטים באסיה. איש מהפליטים האלה לא זכה לשוב לביתו, ורק פליטים מעטים התיישבו מחדש בעקבות מדיניות מתוכננת. ברוב המקרים התפזרו הפליטים ובנו חיים חדשים בסביבות שנטו לקבלם. מדינת ישראל שאפה לכך שהפליטים הפלסטינים יקבלו פיצויים עבור רכושם הנטוש ויתיישבו במדינות ערב. עמדה זו הייתה מקובלת על דעת הקהל הישראלי, בפרט לאחר העלייה ההמונית של יהודים ממדינות ערב. העולם הערבי השתמש במצוקת הפליטים על מנת לגייס ביקורת נגד ישראל, אבל בירושלים עודדה הממשלה מדיניות של "הזנחה בלתי מזיקה" – בתקווה שהבעיה תיעלם, שכן בממשלה האמינו שכל התייחסות לבעיה רק תעצים את נוכחותה. הוגי דעות בעולם האקדמי ובעיתונות בארץ הפנימו גישה זו, ונושא הפליטים על שלל היבטיו לא זכה להתייחסות. כיום אנו מתקשים להבין את החלל שנפער במחקר בשל העדר ההתייחסות לנושא חשוב זה. ייתכן שהנושא היה כאוב מדי עבור הישראלים, מה גם שבאופן לא רשמי בעיית הפליטים הפלסטינים הייתה בגדר טאבו. לתחום בעייתי זה כיוונתי את שלי פריד והוא הרים את הכפפה בהתלהבות. הנושא סיקרן אותו וגם התאים לדעותיו הפוליטיות. בעיית הפליטים לא הייתה רק בעיה הומניטרית מדרגה הראשונה, היא הייתה גם מכשול לשלום, וייתכן שהבהרת המדיניות של ישראל הייתה מניבה תרומה כלשהי למציאת פתרון.
[רונלד צוויג, New York University]
רסלינג
מאת: ניר קידר
תיאור: מדינת ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם שלא אימצה חוקה בסמוך להקמתה. מה הסיבה לכך? האם ראש הממשלה דוד בן־גוריון באמת התנגד לחוקה כי לא רצה מסמך משפטי שיגביל את כוחו? וכיצד קשור הוויכוח על החוקה לשאלות המטרידות את החברה הישראלית כיום בעניין "חוק הלאום", הדמוקרטיה הישראלית, יחסי הצבא עם הדרג הפוליטי ומעמדה של מערכת המשפט? הספר בן־גוריון והחוקה שופך אור חדש על פרשת החוקה ומזמין את הקוראים לחשיבה אחרת על עיצובה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: אבי בראלי, אורי כהן
תיאור: עלייתן של קהילות שלמות מקרב יהודי ארצות האסלאם בשנות החמישים העמידה במבחן היסטורי ואמפירי את הרעיון שקיים קולקטיב לאומי יהודי אחד. נראָה כאילו התהום שרבצה בין חלקיה השונים של החברה ההטרוגנית שהתפתחה אז במהירות תמנע התגבשות של סולידריות בחברת המהגרים החדשה. אולם לא כך קרה. הספר מבקש לתרום לביאור הסיבות לכך שהחזוּת הקשה הזאת לא התגשמה - כלומר לתאר חלק מהבסיס החברתי־כלכלי ליצירתה של סולידריות חברתית ופוליטית בימי ראשית המדינה. הספר בודק את חתירתם של אקדמאים מהמעמד הבינוני האשכנזי לנצל את יתרונותיהם ולהרחיב את פערי השכר בינם לשאר העובדים, בעיקר עובדים מזרחים, ואת ההתנגדות רבת העוצמה של השלטון לשאיפותיהם. בהתנגשות בין שני הגורמים, ששיאה בשביתה כלל־מעמדית כושלת של האקדמאים בראשית 1956, נחשפו תפיסות מנוגדות באשר לתשתית החברתית־כלכלית והתרבותית הראויה לגיבוש הזהות הקולקטיבית של מדינת הלאום החדשה. הניצחון של שלטון מפא"י על האקדמאים היה בבחינת 'שירת הברבור' האחרונה של מפא"י כמפלגת פועלים. המעמד הבינוני, שמפלגת השלטון הכניעה בתחילת 1956, כבש אותה עצמה ממחצית שנות השישים והכתיב לה את דרכו החברתית־כלכלית, שנדחתה בעשור הראשון לקיום המדינה. הספר מתמודד אפוא עם טענה מושרשת במחקר הסוציולוגי וההיסטורי על עמדת השלטון כלפי המזרחים ועל שיתוף הפעולה של מפא"י עם המעמד הבינוני האשכנזי, ופותח צוהר חדש להבנת ההתגבשות המעמדית־עדתית של החברה והפוליטיקה בישראל.
יד יצחק בן-צבי
מאת: משה שמש
תיאור: ספרו החדש של משה שמש, מהנכּסה לעֻבּוּר, הוא השלישי בטרילוגיה שנועדה לתעד ולסקר את קורותיה של התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה מתוך התייחסות לעמדת מדינות ערב בסכסוך הערבי-ישראלי בשנים 1974-1949. תקופה זאת מתאפיינת בשני קטבים: מצד אחד התבוסה במלחמת 1948 – הנָכּבָּה הערבית-פלסטינית; מצד שני, "אל-עֻבּוּר" (חציית התעלה) – הניצחון האסטרטגי הערבי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים וההישג של התנועה הלאומית הפלסטינית בהחלטת ועידת הפסגה הערבית ברבאט (אוקטובר 1974): הכרעה ערבית בדבר היותו של אש"ף המייצג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני. המחבר עושה זאת תוך כדי התייחסות להתפתחויות המדיניות בעולם הערבי ובזירה הפלסטינית, כהמשך לשני הספרים הקודמים בטרילוגיה: מהנכבה לנכסה: הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית, 1967-1957, והתחייה הלאומית הפלסטינית בצל משבר מנהיגות – מהמופתי עד שקירי, 1967-1937. שלושת ספרי הטרילוגיה נכתבו בפרספקטיבה היסטורית של מספר עשורים. מכאן שהערכת האירועים הייתה לעיתים קרובות שונה מהערכתם בזמן ההתרחשויות עצמן, כפי שסוכמו בדוחות דיפלומטיים, בספרי היסטוריה או בסקירות מודיעין והערכות שגובשו בזמן האירועים או בסמוך אליהם. המחקר הנוכחי מציב במרכזו את התפיסה באשר לקשר ההדוק בין התפתחות הסכסוך הערבי-יהודי (ציוני) ואחר כך הערבי-ישראלי, ובין התפתחותה, תוכנה ומרכיביה של התנועה הלאומית הפלסטינית מראשית צמיחתה במחצית הראשונה של המאה ה-20 עד ימינו. מחקר על הבעיה הפלסטינית (או התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה) ללא מחקר על הרקע הערבי והעמדה הערבית בסכסוך הערבי-ישראלי הוא כמו עץ בלי שורשים, ולהפך – חקר הסכסוך הערבי-ישראלי ללא חקר הסוגיה הלאומית הפלסטינית לוקה בחסר.
רסלינג
מאת: אלי אבידר
תיאור: מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי? מאז קום המדינה ידעה ישראל מנהיגים משמאל, שגישושי השלום הנלהבים שלהם נענו בטרור ובשפיכות דמים, ומנהיגים מימין, שהכרזותיהם הלוחמניות שידרו לצד שני דווקא חולשה. אלה וגם אלה השיגו את התוצאות ההפוכות מאלה שקיוו להן. למה, בעצם? מה משבש בצורה כה מסוכנת את הדיאלוג שלנו עם העולם הערבי? האם באמת אין פרטנר, או שמא לא למדנו את שפתו? ספרו של אלי אבידר, 'התהום', מנסה להשיב בכנות ובאומץ על שאלות יסוד אלה.
אגם הוצאה לאור
מאת: צבי צמרת, חנה יבלונקה
תיאור: העשור השלישי למדינת ישראל, השנים תשכ"ח-תשל"ח ( 1977-1967 ) היה עשור של שלוש מלחמות - מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים - ושל תמורות רבות בתחומים שונים: חברה; התיישבות; תעשייה ומשק; חינוך; משפט; עלייה וקליטה; יחסי החוץ ועוד. עשור זה השפיע השפעה משמעותית על כל שהתרחש במדינת ישראל מאז ועד ימינו. הכרך הנוכחי כולל 25 מאמרים אשר כתבו חוקרים בולטים בתחומים השונים: גאוגרפיה; היסטוריה; מדע המדינה; סוציולוגיה; המזרח התיכון; יחסים בינלאומיים; משפט; חינוך; אמנות; תאטרון; ספרות עברית; קולנוע; מגדר ותקשורת.
יד יצחק בן-צבי
מאת: דורון מצא
תיאור: ביטול הממשל הצבאי בשלהי 1966 ותוצאות המערכה הצבאית של 1967 חתמו פרק בתולדות היחסים בין המדינה לאזרחיה הערבים-פלסטינים ופתחו פרק חדש. אירועים אלה נעלו באופן סופי את שערי האפשרות לפתרונה המוחלט של "השאלה הערבית-ישראלית", ומנקודת מבטה של המדינה הם החריפו את הדילמה שנוצרה כבר עם שוך קרבות 1948 בין תכליותיה האסטרטגיות למציאות הנכחת המיעוט הערבי-פלסטיני בתחומה. התקבעות המיעוט בישראל הפכה לעובדה קיימת, בה-בעת שיכולתה של המדינה להמשיך לסמן את נבדלות המיעוט באמצעות קיר הברזל שהעמיד הממשל הצבאי, אשר התקיים כמעט שני עשורים, הפכה בלתי-אפשרית. בניסיון להתמודד עם הפער בין האידיאל למציאות, ובהיעדר חלופות אסטרטגיות אחרות, חתרה ישראל להמשיך לקבע את מעמד האוכלוסייה הערבית-פלסטינית כסוג של מובלעת הנוכחת במרחב הישראלי, אבל גם נבדלת ממנו בערכים שונים. ספרו של דורון מצא בוחן את האופן שבו הופעלה המדיניות הישראלית דרך ניתוח שדה השיח הפוליטי-ממסדי. מדובר באופן שבו דובר על המיעוט באמצעות מערכות מושגיות, הגדרות לשוניות ומונחים כמו "ערביי ישראל", "השתלבות", "גיס חמישי", "נאמנות" ועוד, אשר הפכו את השפה לכלי של מדיניות לכל דבר ועניין וקבעו מסמרות גם לעתיד. הבניית השיח הסתייעה ברשתות של המומחים לענייני ערבים אשר פיתחו את הידע על אודות המיעוט, ובאמצעותו כוננו את השיח, הפיצו אותו והעניקו לו פרשנות במרחב הציבורי, בעיקר אצל קובעי המדיניות. בתהליך זה בלט היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה, "המלך הפילוסוף", שמואל טולידאנו, אשר ידע להסתייע בלימודי מזרחנות באקדמיה הישראלית והפך לליבה הפועם של רשת המומחים בנושא "הערבי-ישראלי". ספרו של מצא קושר בין ענייני שיח, ידע, שפה, מדיניות ומומחים. חשיבותו בכך שהוא מספק הצצה לא רק לאופן שבו עוצבה המדיניות דרך מנגנוני השיח, אלא גם להיגיון הפנימי העומד מאחוריה. במובן הזה יש בספרו של מצא כדי לסייע בפענוח הדינמיקה המאפיינת את יחסי המדינה עם המיעוט עד ימנו אלה.
רסלינג
מאת: צבי צמרת, יחיעם ויץ, זאב דרורי
תיאור: העשור החמישי תשמ"ח-תשנ"ח (1998-1988) הוא אחד העשורים העצובים ביותר בתולדות מדינת ישראל ואחד העשורים המעצבים שלה. זהו עשור שהיו בו אירועים קשים שייזכרו לדורות. ראשיתו באינתיפאדה הראשונה, המשכו במלחמת המפרץ ובמאות פיגועי טרור בארץ ובלבנון, ושיאו ברצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין שזעזע את יסודות המדינה והחברה. בו זמנית, זהו עשור מעצב שבו צמחה הכלכלה הישראלית ובו הופרטו חלקים גדולים של המשק; נחקקו חוקי יסוד ששינו את פני המשפט בישראל; נקבעו סטנדרטים חדשים לזכויות האדם, ובמיוחד לזכויות נשים וילדים; נחתמו הסכמי אוסלו והסכם שלום עם ירדן; עשרות מדינות כוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל (כולל סין והודו); ישראל התבססה כמדינת 'היי־טק' ופרצה לחלל; כמיליון עולים עלו מברית המועצות ועשרות אלפים עלו מאתיופיה. אין ספק כי בסיום העשור החמישי פניה של המדינה השתנו. על כל אלו – ועל נושאים נוספים הנוגעים לתקופה – מובאים בספר זה מאמרים מפי טובי החוקרים והחוקרות.
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים
מאת: יאיר דוד
תיאור: ‫ "בחטיבת מילואי צנחנים צה"לית הייתה מחלקת אנשי מילואים שהתנהגה אחרת. שונה מכל מחלקה אחרת. אנשיה כינו את עצמם לעיתים המחלקה, לעיתים מחלקת סאגר. הם היו צנחנים, כעשרים אנשי מילואים שהתגייסו בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. רובם הוכשרו כנווטי טילי נ"ט קלים, טילים שיצאו משירות לאחר כמה שנים, והתפזרו ביחידות צנחנים שונות. לאחר מלחמת יום כיפור הם התקבצו יחדיו, מיוזמתם, מכמה מסגרות לוחמות, התמקמו בחולות של איסמעיליה, ליקטו טילים נגד טנקים מסוג סאגר שהותירו המצרים בחולות סיני ושיגרו כמה מהם על המצרים. גם אל לבנון הגיעו. הם השתתפו בלחימה במלחמת שלום הגליל ומיד עם תום הקרבות, אולי מעט לפני תום הקרבות, חזרו על דפוס פעולתם – חיפשו, איתרו ואספו טילי סאגר בדרום לבנון ושיגרו מהם על הסורים. הם דאגו למנות לעצמם מפקד מחלקה, שלא היה קצין; התנהלו ברמת המחלקה שלא על פי הפקודות; ניהלו שיחות על עתיד המחלקה על דעת עצמם ואף שזכו לתמיכה של מפקדיהם הישירים, המחלקה מעולם לא קיבלה בצה"ל הכרה רשמית כמחלקת לוחמה בשריון האויב.צה"ל ראה בהם לוחמי צנחים רגליים ותו לא". (מאתר האינטרנט של העורך). ‬
מאת: יאיר דוד
תיאור: ‫ "שנים שאני מתחבט בשאלה מה גורם ללוחם להמשיך ולהילחם, במשימה, במלחמה, ולאורך השנים. ביקשתי מחבריי, אלו שלחמו איתי יחד במלחמת יום כיפור, לשתף אותי במחשבותיהם בסוגיה. קיבלתי התייחסויות מרתקות. לבסוף הבנתי שעלי למצוא את התשובה בתוכי הסיפור האישי שלי" (מן המעטפת האחורית.).
מאת: מאיר חזן, מרדכי בר-און
תיאור: ובץ זה הוא היבול השלישי של פרויקט חקר החברה האזרחית במלחמת העצמאות. קדמו לו הקובץ 'עם במלחמה' שיצא לאור ב – 2006 והקובץ 'אזרחים במלחמה' שיצא לאור ב – 2010.

במרכז הקובץ הנוכחי עומדים תיאור וניתוח של מגוון ההתפתחויות הפוליטיות שהתרחשו בקרב היישוב היהודי הארצישראלי בשנות מלחמת העצמאות. הקובץ נחלק לארבעה שערים: השער הראשון עוסק בבחינת המסגרת החוקית והארגונית שהוקמה בהדרגה לאורך התקופה ושקבעה את התנאים שבהם תפקדו המפלגות השונות. השער השני מוקדש לדיון במרבית הגופים המפלגתיים שפעלו בזירה הפוליטית בתש"ח-תש"ט. נכלל בו עיון פרטני בהתפתחויות שחלו במפלגות שנבחרו לאספה המכוננת ובגורמים שהשפיעו על היערכותן ועל מדיניותן. בשער השלישי נדונים כמה ארגונים לא מפלגתיים, שהיו מעורבים באופנים מסוימים בחיים הפוליטיים באותה עת. השער האחרון מעניק ביטוי להשתקפותה של הפוליטיקה בספרות, בתאטרון ובהלכי הרוח של האזרחים.
מאת: משה יגר
תיאור: ספר זה מתאר את תהליך התהוותו של שירות החוץ של ישראל והתפתחותו ההדרגתית במשרד הראשי בארץ ובנציגויות שברחבי תבל. נסקרות כאן כעשרים השנים הראשונות של משרד החוץ, מקום המדינה ועד לאחר מלחמת ששת הימים. היו אלה ימי שר החוץ המייסד משה שרת והמנכ״ל הראשון, ד״ר ולטר איתן; שרת החוץ גולדה מאיר ושר החוץ אבא אבן.
כרמל
מאת: אהרן עזתי
תיאור: התנועות הקיבוציות כתנועות וולונטריות חלוציות התמודדו עם השינוי שחל במעמדן ובתפקידן במעבר מיישוב למדינה. ספר זה עוסק בבחינת הפער בין השאיפות של התנועות הקיבוציות בנוגע לצבא לבין המציאות שבה פעלו בשנים 1948–1957. בספר נעשה ניסיון להשוות בין הרעיונות לבין המעשים בפועל של כל תנועה בפני עצמה בנושא הצבא ובין התנועות. הנושאים שנדונו הם דמות הצבא; השפעת הפעילות המפלגתית; הקשר בין עמדותיהן המדיניות של התנועות למצב הביטחון השוטף ולהגנה המרחבית; יחסן לנח"ל; הכנת בני הקיבוץ לשירות בצבא והתנדבותם לשירות ביחידות מיוחדות; ההתייחסות לשירות ממושך בצבא הקבע. השאלה שעלתה היא האם למרות ההבדלים האידאולוגיים, הארגוניים והמפלגתיים היו בפועל הבדלים ניכרים בין התנועות השונות (הקיבוץ המאוחד; הקיבוץ הארצי; איחוד הקבוצות והקיבוצים; הקיבוץ הדתי). המתח שבין הנטיות האוטופיות החברתיות לבין העמדות הפוליטיות שהשפיעו על התפיסות הביטחוניות מלווה כחוט השני את הספר.

במעבר מחברה וולונטריסטית לחברה המונחית על ידי השלטונות נקלעו התנועות הקיבוציות למערכת של סתירות, ואחת מהן הייתה תפקידן במערכת הביטחונית. השפעתן על עיצוב דמותו של צה"ל נכשלה במידה רבה. אמירת ראשי התנועות "לא יוכלו בלעדינו" הייתה שאיפה שבלב, אך לא התממשה במציאות. מדינת ישראל וצבאה התעצבו שלא בדרכן ולאור חזונן של התנועות הקיבוציות. אולם בצה"ל, בני הקיבוצים ממשיכים להיות בולטים מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. גם כיום הם משרתים כלוחמים איכותיים, והם בעלי נכונות להתנדב למשימות לאומיות לפני שירותם הצבאי ובמהלכו. רעיון ההתנדבות נהפך להיות לרכיב ראשון במעלה בדרג הלוחם.
מאת: יעקב שמיר
תיאור: המעבר מחברת יישוב וולנטרית למדינה ריבונית הביא לשינויים רבים, אשר מולם המשיך הקיבוץ להיאבק על דרכו להגשמת המפעל הציוני, אולם ללא הצלחה יתרה. ספר זה דן בפולמוס הרעיוני והפוליטי החריף שהתרחש בראשית ימי המדינה בין שתי דרכים שונות של ההגשמה הציונית: הדרך הממלכתית של המדינה בהנהגת בן גוריון, ומולה הדרך התנועתית של הקיבוץ המאוחד בהנהגת טבנקין. מכל שאלות התקופה מתמקד הספר ב"שלוש השאלות הגדולות" של ראשית המדינה: מבנה הצבא ודמותו, תפקידי ההתיישבות, עלייה וקליטה. שאלות שבהן נתגלה כוחה הריבוני של המדינה שאיפשר לה להגדיל את "נפח" ההגשמה. כלומר: את מספר העולים ואת היקף אמצעי הקליטה השונים; יישוב יותר אזרחים על יותר אדמות; בניית צבא גדול יותר המגייס אוכלוסייה רבה ומגוונת. מנגד, הקבה"מ, בדרכו הריאל-אוטופית, עמד על התרת המתח בכל שאלה בין התקווה המבוקשת, האוטופית משהו, לבין המציאות הקשה של ראשית המדינה: בין השאיפה הציונית לרכז את כל העם בארץ-ישראל, לבין מצוקות קליטתו במדינה; בין הרצון ליצור ארץ ואדם חדשים, לבין קשיי ההתיישבות דלת האמצעים; בין הניסיון לעצב "צבא אחר", לבין המבנה המאולץ של הצבא דל התקציב והאמצעים. טענת הספר- ובזה חידושו – היא שהקבה"מ הציע תיקון לדרכי השלטון ולא את חילופם. הספר מערער על הטענה המקובלת שהקבה"מ ראה עצמו אלטרנטיבה לשלטון והציע חלופות לדרך הממלכתית מפני שהחטיא את הבנת התקופה ובכך גם החמיץ את האפשרות לתרום למדינה. חידוש נוסף שבספר הוא המושג "ריאליזם ממלכתי", העומד במרכיביו השונים מול המושג "ריאליזם אוטופי.
מאת: יצחק דהן
תיאור: גלי ההגירה מהמזרח למערב שאפיינו את המאה ה־20, הכרזת העצמאות של מרוקו, ההתעוררות הלאומית הערבית, הקמת מדינת ישראל, הסכסוך הישראלי-ערבי והמלחמות עם המדינות הערביות במחצית השנייה של המאה ה-20 – כל אלה הביאו לסופה של הקהילה היהודית במרוקו. אולם בשונה מקהילות יהודיות רבות בעולם המוסלמי, תהליך הניתוק ממרוקו נמשך קרוב ל-40 שנה, עובדה המעידה על הקשר המיוחד שהיה לקהילה זו הן עם יושבי הארץ המוסלמים והן עם בית המלוכה. קשר זה נמשך עד היום (2022) בארץ היעד החדשה. סוציולוגים והיסטוריונים רבים חקרו את עלייתם של 250,000 יהודי מרוקו שעלו לישראל במחצית השנייה של המאה ה־20, אולם על הגירתם של 100,000 יהודי מרוקו לארצות המערב נכתב מעט. ספרו של יצחק דהן מציע מסע אינטלקטואלי העוקב אחר יהודים ממרוקו אשר לאחר אלף שנות חיים במדינה זו, קמו במחצית השנייה של המאה ה-20 ונפרדו מערש לידתם: מקנס, פאס, מרקש וקזבלנקה. הם היגרו לפריז, לונדון, ז'נבה, מונטריאול וניו יורק, כמו גם למקומות אחרים, לא-נודעים מבחינתם, אשר שפתם ותרבותם שונות מזו שגדלו עליה. המחבר מציג את ארצות ההגירה, דוברות הצרפתית והאנגלית, וכן את מאפייניהן הייחודיים בתחומי החברה, התרבות והכלכלה, לצד הצגת פסיפס של אנשים וקהילות בעלי גיוון מרתק הנגזר מהשפעות מקומיות. ההיכרות מקרוב של קהילה זו, על תרבותה ומורשתה, הקלה על המחבר את כניסתו לשדה המחקר. כך התאפשר לו להתמקד הן בחקר הקהילות החדשות שיצרו המהגרים בארצות המערב והן בחקר הדרכים שבהן חיזקו המהגרים את זהותם הקולקטיבית על מרכיביה השונים.
רסלינג
מאת: איאן לוסטיק
תיאור: ספרו של איאן לוסטיק, הפרדיגמה האבודה, מעלה את הטענה שכיום כל משא ומתן להשגת פתרון שתי מדינות בין הים התיכון לנהר הירדן נידון לכישלון ומזיק. היהודים הישראלים והערבים הפלסטינים יוכלו ליהנות מהדמוקרטיה שהם ראויים לה רק בעוד כמה עשורים של מאבק אל מול ההשלכות מרחיקות הלכת, אף אם במקורן לא היו מכוונות, של מציאות המדינה האחת הנוכחית. בזכות מחקר מדוקדק והמשגה רעננה הספר עונה על הקושי בשינוי דרכי חשיבה בעולם שמשתנה מהר יותר מההנחות הבסיסיות שמוצעות ביחס אליו. לוסטיק מראה כיצד השילוב של אסטרטגיית "קיר הברזל" הציונית, שהצליחה רק חלקית בהתמודדות עם הערבים, יחד עם התרבות הפוליטית הישראלית הרוויה במה שהמחבר מכנה "הוֹלוֹקוֹסטיָה", לצד ההשפעה הדומיננטית של הלובי הפרו-ישראלי על המדיניות האמריקאית ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי, כיצד כל אלה סיכלו את המאמצים לכינון מדינה פלסטינית לצד ישראל. עם זאת המחבר מצביע על כך שהתוצאות גם הכשירו את הקרקע למאבקים חדשים ול"בעיות טובות יותר", הן עבור ישראל והן עבור הפלסטינים. לוסטיק מתעקש שיש לקחת ברצינות את העובדה ש-14 מיליון אנשים חיים בתוך מדינת ישראל הדמוקרטית בחלקה. הוא קורא לנו להסב את תשומת הלב לדמוקרטיזציה של התחרות שמתעוררת כאשר קבוצות עויינות נאלצות להיות חלק מאותה ישות פוליטית, להגדיר מחדש את האינטרסים שלהן וליצור בריתות חדשות כדי להשיגם.
רסלינג
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא כתב עת מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות וביצירה בקרב תנועה זו ובתהליכים העוברים עליה מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו.

בגיליון זה שורה של מחקרים על גישתו הציונית של הרב כלפון משה הכהן, רבה של ג'רבה והוגה רב עניין. מלבד זאת פותח את הגיליון עיון בתולדותיה של בני עקיבא וניתוח של התגבשות התודעה הציונית הדתית בימים הסוערים שלאחר מלחמת ששת הימים ועד למהפך של עליית הימין לשלטון.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ערן אלדר
תיאור: בנסיבות החדשות שנוצרו לאחר מלחמת ששת הימים, הפך צה"ל מצבא מסתער ומתקיף לצבא הנדרש לפעולות אבטחה והתגוננות. בעוד מדינות ערב מלקקות את פצעיהן, זקפו ארגוני החבלה הפלסטיניים ראש והחלו בפעילות גרילה וטרור כלפי ישראל, בעיקר מגבול ירדן, סוריה ולבנון, במטרה להתיש את צה"ל ובעיקר את העורף הישראלי. צה"ל נדרש לפעילות אחרת מזו שהורגל והתמיד בה, ודומה שמערכת הביטחון הישראלית, שבראשה עמד משה דיין כשר הביטחון, התקשתה להסתגל לעימות צבאי מסוג זה (כפי שבא לידי ביטוי, למשל, בפעולת צה"ל במחנה הפת"ח בכראמה). משנת 1967 ועד 1970 סבלו יישובי עמק הירדן ועמק בית שאן מהפגזות וחדירות מחבלים משטח ירדן. היישובים לא היו מוכנים למהלומות שניחתו עליהם ממזרח והתלוננו כי הנהגת המדינה וצה"ל מותירים אותם לבדם אל מול האש הפלסטינית והירדנית. המחבר מתאר ומנתח בספר זה את שנות מלחמת ההתשה בחזית הצפון־מזרחית של ישראל על שלל היבטיה: מחד גיסא , את התבססות ארגוני החבלה הפלסטיניים בירדן ובלבנון ופעילותם הצבאית והתודעתית, ואת יחסיהם המורכבים עם המלך חוסיין שליט ירדן ועם שלטונות לבנון. מנגד , הספר מציג את התמודדותם היום־יומית של תושבי עמק הירדן ועמק בית שאן, שחשו כי הופקרו לנפשם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יפה-שני קופרמן
תיאור: זהו ספרה השני של ד"ר יפה שני קופרמן ז"ל, חוקרת באוניברסיטת תל אביב. ספרה הראשון, "בצבת הקומוניזם", סיפר את סיפורה של ההסתדרות הציונית ברומניה בשנים 1949-1944 ,דהיינו, בשלב האחרון של מלחמת העולם השנייה והשנים הראשונות לאחריה, שבהן הוקם והתבסס השלטון הקומוניסטי ברומניה. המחקר שלפנינו ממשיך את קודמו ומסתיים בשנת 1956 . שני חלקים בספר: הראשון מוקדש למאבק להעלאת יהודי רומניה ארצה, והשני - למאסרם ושחרורם של מנהיגים ופעילים ציונים בארץ זו. ד"ר קופרמן השכילה לשלב בקיאות מופלאה בנושאי מחקרה ועבודת נמלים חובקת עולם, שאינה מתפשרת על הרמה האקדמית, בעלילות מרתקות שרבות מהן לא ראו אור עד היום. הקורא יתוודע להתפתחויות הפוליטיות ברומניה, בישראל, בברית המועצות וגרורותיה ואף בתפוצות ישראל השונות, לתמורות כלכליות ודמוגרפיות, לפעילות דיפלומטית ומסחרית גלויה וחשאית ולסיפורי חיים של דמויות מפתח, ובראשן אנה פארקר - היהודייה שעלתה לגדולה במשטר הקומוניסטי, אך לא ניצלה מגורלם של בני עמה. כל אלה אינם מתבססים רק על זכרונות ועדויות בדיעבד, אלא על תיעוד בן זמנו, שנאסף ע"י ד"ר קופרמן מארכיונים ועיתונים ברחבי העולם.
אוריון הוצאה לאור
מאת: דניאל בן-חורין
תיאור: ספר זה דן בסגנון מנהיגותו של משה דיין המדינאי. המחבר רוקם עלילה מרתקת ורבת-עניין של אדם ותקופה העשויה לעניין כל אדם שוחר דעת. זהו סיפור על לוחם מזהיר שנעשה מצביא ומדינאי שהחלטותיו המיניסטריאליות כשר החקלאות, הביטחון והחוץ שינו את פניה של המדינה וקבעו לשנים רבות את עתידה.

זו אינה ביוגרפיה היסטורית, אלא ניסיון להטיל אור מפרספקטיבה תאורטית על תכונותיו שהתגבשו במהלך חייו ועיצבו את דפוסי מנהיגותו כאחד המנהיגים הבולטים בגלריית המנהיגים בישראל.

דיין היה מנהיג שנוי במחלוקת, מנהיג של מלחמות ושלום. מעריציו רבים וגם משמיציו, אך דומה שאיש אינו מטיל ספק במרכזיותו לאורך שנות פעולתו. כאסטרטג מדיני הוא חורג מהקליסיקה המקובלת בקרב רבים מחוקרי העוצמה הקלסיים. הוא לא היה עסקן מפלגתי או ממשלתי, ובכל זאת תומכיו יטענו שבזכות תבונתו ואלתוריו היצירתיים היו הישיגיו רבים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: אתי סתיו
תיאור: ראיתם את בגין וסאדאת שרים בצוותא את “המנון השלום האמריקני”? שמעתם על הסעודה האחרונה, המזרח-תיכונית, שבה לבנון משלמת את המחיר? פגשתם את ערפאת כלהטוטן בקרקס? מכירים את חנדלה? כל אלה ואחרים מופיעים בקריקטורות הפלסטיניות. סוד כוחה של הקריקטורה טמון בהיותה אמצעי תקשורתי חזותי התופס מהר את העין ומעביר מסר מעצב ומשקף תודעה. זה לא עוד ספר היסטורי. ‘הסכסוך שאינו נגמר’ הוא ספר שמציג באופן חזותי את רצף האירועים בתולדות המאבק הלאומי הפלסטיני מסיום מלחמת יום הכיפורים ב-1973 ועד החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993 תוך התמקדות בקריקטורות מהעיתונות הפלסטינית כאמצעי תעמולה וכמקור היסטורי. הספר מבליט את התפקיד של הקריקטורה במאבק הלאומי הפלסטיני, בהשפעה על דעת הקהל ובהכשרת מהלכים פוליטיים רבי-משמעות, לצד עיצוב תודעה קולקטיבית. הקריקטורות מספקות מבט מקיף ובהיר על מרחב ההסכמה וחוסר ההסכמה בין פלגי אש”ף לגבי הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ‘הסכסוך שאינו נגמר’ מביא מדגם מייצג של קריקטורות שמשקפות את הלכי הרוח במרחב הפוליטי הפלסטיני בתקופה הנדונה, ומוביל את הקורא בצורה כרונולוגית להבנת הרקע, הסביבה, הנפשות הפועלות, האידיאולוגיות והנרטיב הפלסטיני, כפי שהם באים לידי ביטוי באיורים. הקריקטורות מציגות את הסיפור של ההיסטוריה הפלסטינית כפי שכותבים אותו הפלסטינים על עצמם ועל האחרים.
ספרי ניב
מאת: ראובן שהם
תיאור: כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת,/ אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו./ הָלְכָה, הָלְכָה פְּלֻגָּה בַּלַּיְלָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת,/ פָּנַיִךְ, מוֹלַדְתִּי, הוֹלְכִים אִתָּם בַּקְרָב! ארבע שורות אלה שנכתבו בשנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה הפכו לקריאת הקרב הציונית מאז ועד היום. שורות ציוניות אלה הן חלק מההמנון שכתב אלתרמן עבור פלוגות השדה הידוע בשם "זמר הפלוגות", שכל ילד ישראלי ינק אותן בשעתו עם חלב אמו. שירי הזמר ההמנוניים מלווים את הישוב היהודי החל משנות ה-30 של המאה העשרים ועד היום הזה. במחקר ראשוני זה נדונים המנוני יחידות המתנדבים של בית"ר, אצ"ל ולח"י, הפלמ"ח, הפרטיזנים היהודיים, הבריגדה היהודית ובהמשך: המנוני הנח"ל וחטיבות השריון, הצנחנים, גולני, גבעתי, כפיר, המנוני הסיירות, מטכ"ל, שקד, שייטת 13, מגלן, דובדבן, כמו גם המנוני חיל הים, השלישות ודובר צה"ל – רובם מוכרים ומושרים, גם מחוץ לגדרות המחנות הצבאיים. אבל מה אנחנו יודעים על הטקסטים האלה באמת? מה הסיפור שהם מספרים לנו על עצמנו לאורך ציר הזמן? איך משתקפת ישראל מבעד לטוריהם? מהו הקונצנזוס הלאומי המשתקף בהם? מה קורה לקונצנזוס הציוני לפני מלחמת העצמאות ואחריה לאחר מלחמת סיני, מלחמת ההתשה, ששת הימים, מלחמת יום כיפור וההתנחלות מעבר לקו הירוק? על שאלות אלה ואחרות מנסה מחקר חלוצי זה לענות באמצעות עיון בהמנונים הפורמליים והלא פורמליים של היחידות הנידונות כאן. טקסטים המבקשים להתוות את דרכו של הישוב היהודי לאורך הדורות. כל אחד מהם מבקש לתפוס מקום טוב על המדף הלאומי והצה"לי תוך שהוא מבקש, בו זמנית, גם ליחצ"ן את היחידה אותה הוא מהלל ומשבח ולהציגה לראווה בחלון הראווה של העם היושב בציון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ארי בראל
תיאור: שנתיים ימים בערך לאחר שהוקמה מדינת ישראל ובעיצומו של גל הגירה חסר תקדים של יהודים אל תוך המדינה הצעירה, אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון: 'לכל אחד מאתנו ניתנה ההזדמנות היחידה במינה של מהפכת-מִשְנֶה, מהפכת אדם ומהפכת טבע. אנו ביצענו ומוסיפים לבצע לא רק מהפכת אדם. לנו ניתנה מהפכה לא פחות מבורכת ויקרה, מהפכת טבע. אנו עושים מעשי בראשית בארץ זו. אנו משנים פני הטבע ומחדשים סדרי הבריאה'. במוקד התכנית אשר שרטט בן-גוריון עמדה הגרסה הציונית של המהלך האמנציפטורי הכפול של הנאורות האירופית: טרנספורמציה של האדם ושל הטבע; עיצוב מחדש של המרחב והִנדוס של החברה האנושית. ואכן, בעשור הראשון למדינת ישראל הוביל בן-גוריון פרויקטים של הנדסת אדם ומרחב כאחד. תוך כדי מלחמה והגירת המונים עוצבו מחדש הגבולות הגאוגרפיים וההרכב הדמוגרפי של המרחב הישראלי, נבנו ערים חדשות והורחבה ההתיישבות הכפרית, הונהגה מדיניות של כור היתוך ופיזור אוכלוסין וניזומו מפעלי פיתוח רחבי היקף של ייבוש ביצות, סלילת כבישים, נטיעת עצים והולכת מים. מלך-מהנדס: דוד בן-גוריון, מדע ובינוי אומה בוחן לראשונה בשיטתיות את תפיסתו ומדיניותו של דוד בן-גוריון כלפי מדע וטכנולוגיה ואת יחסיו עם מדענים ומומחים. הספר עוקב אחר שיתוף הפעולה שהתרקם בין המערכת הפוליטית למערכת המדעית בישראל הצעירה, ובוחן את הקשר הסימביוטי ביניהן. המחקר עומד על תפקידה החשוב של המדינה בעיצוב השדות והמוסדות הטכנו-מדעיים, מנתח את השפעת הסדר הפוליטי החדש ('סדר מדינה') על המערכות המדעיות והטכנולוגיות במרחב הארץ-ישראלי ומלמד כי הקמת מדינת ישראל מסמנת מהפכה בתולדותיהן. מנגד, מתחקה מלך-מהנדס אחר התהוות דפוסי המשילות הישראליים ומראה שלידע מדעי, לטכנולוגיות ולמוסדות טכנו-מדעיים היה תפקיד מרכזי בכינונה של ישראל, ובתוך כך מעמיק את פשרה ומשמעותה ההיסטוריוגרפית של הממלכתיות הישראלית. מלך מהנדס מציע זווית מחקרית מקורית ורעננה בנושא עיצוב ובינוי האומה הישראלית ומטיל אור על מדענים, מהנדסים ומומחים - בוני האומה המודרניים, הסמויים מן העין.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שלי אינגדאו־ונדה
תיאור: ספרה החשוב של שלי אינגדאו-ונדה מתבסס על ממצאי מחקר ביחס לחוויות והזיכרונות של צעירים מאתיופיה שהיו ילדים כאשר השתתפו במסע לישראל – מה הם זוכרים, כיצד הם תופסים את השתלבותם בארץ, את הקהילה, את מדיניות הקליטה ואת זהותם כבוגרים. במחקר השתתפו עשרים מרואיינים (סטודנטים, אקדמאים, אנשי עסקים, מעמד הפועלים ועקרת בית), מחציתם גברים ומחציתם נשים. בין השאר בוחנת המחברת את מציאות חייהם של יוצאי אתיופיה בישראל של שנת 2019. מובא כאן סיפור מרתק ומטלטל, בעל חשיבות רבה להעשרת הידע ביחס לאוכלוסייה זו. כמו כן, ספר זה תורם להבהרת החשיבות שיש ליחס לגורמים קונטקסטואליים – כמו למשל מדיניות הקליטה, גזענות וסטראוטיפים, לצד קיומם של פרויקטים מערכתיים שכביכול מנסים לעזור אבל למעשה אינם מחוברים לקהל היעד – לקליטה ולהשתלבות של קבוצת מהגרים שעלתה ממניעים ציוניים, שהפגינה כוחות רבים ותעוזת נפש במהלך המסע לארץ אשר גבה מחיר כבד בנפש – כ-4000 קורבנות. תוך כדי כך שהוא דן בשאלה מיהו יהודי בארץ ומי מחליט על כך, ספר זה מאפשר לציבור הישראלי היכרות מעמיקה עם הקהילה האתיופית על שלל גווניה; הוא חושף את המורכבות שלה, כמו גם את היחסים בתוכה ומחוצה לה.
רסלינג
מאת: ענת שטרן
תיאור: מלחמת העצמאות העמידה את היישוב היהודי במבחן שאין קשה ממנו. לצד הלחימה, המאבק וסיפורי הגבורה החלו להגיע כבר בראשית המלחמה ידיעות על גל עבריינות בקרב האזרחים והלוחמים. דוד בן־גוריון המזועזע דרש דו"ח חקירה מיוחד בנושא. ההמלצה המרכזית של הדו"ח שהוגש לו במרס 1948 היתה לכתוב 'פרוצדורה משפטית בהירה ויעילה' שתשרת את הכוחות הלוחמים.

הספר לוחמים במשפט עוסק בהקמתה של הפרוצדורה המשפטית ובהפיכתה למערכת השיפוט של צה"ל תוך כדי סערת המלחמה. המחקר מנתח את יסודות המשפט הצבאי בישראל ונע בין מספר ממדים: בין החוק הרשמי לבין יישומו בפועל; בין תהליך כתיבת החוקים לבין הקמת מוסדות השיפוט; בין הטיפול בעבריינות בתוך הצבא, לבין התמודדות המערכת עם פשיעה בקרב החברה האזרחית. לצד סיפור כתיבתו של החוק הצבאי והקמת השירות המשפטי שלימים יהפוך לפרקליטות הצבאית, הספר מנתח מאות תיקים משפטיים שנפתחו לעיון לראשונה מאז מלחמת העצמאות. מהתיקים המשפטיים של לוחמי החטיבות העוסקים בביזה, עריקה, סרבנות מצפון, השתמטות ועבירות משמעת עולה דמותה של החברה היישובית, על אתגריה והנורמות שהתפתחו בה הכוללים ערבות הדדית וקולקטיביזם לצד הדרה וענישה חברתית אשר חלקם מתקיימים עד היום בצה"ל. המחקר מצביע על הקשר ההדוק בין צבא וחברה בישראל מראשיתה, והעיון בהתפתחות המשפט הצבאי משמש ככלי לבחינת הנורמות של היישוב היהודי במעבר בין יישוב למדינה ובין מיליציה לצבא סדיר, ומתווה תיקוף אלטרנטיבי למלחמת העצמאות הנשען על פרספקטיבה תרבותית־משפטית.
יד יצחק בן-צבי
מאת: מיה דואני
תיאור: ייבוש החולה היה אירוע מכונן ביחסה של מדינת ישראל הצעירה לטבע הסובב אותה והוא נעשה סמל ליכולתה של המדינה להשתלט על הטבע ולרתום אותו לצרכיה. בד בבד עם ייבוש החולה, שהחל בשנת 1951 והביא לחשיפה של כ־ 60,000 דונמים בעמק החולה, קודמה יוזמה של חוקרי טבע להותיר שמורת טבע קטנה. שמורת החולה הייתה שמורת הטבע הראשונה במדינת ישראל ועבור החברה להגנת הטבע היא הייתה דוגמה ומופת למאבק באידיאולוגיית 'כיבוש השממה'. ב־ 1992 , בגלל נזקים אקולוגיים שנגרמו מייבוש החולה כגון הזרמת מזהמים לכנרת, הוצפו 1,000 דונמים והוקם אתר תיירות אקולוגי - 'אגמון החולה'.

אנשים רבים כתבו על הקמת שמורת החולה על רקע ייבוש האגם בהסתמך על זיכרונות או ראיונות. לעומתם בספר זה משתמשת המחברת זו הפעם הראשונה במקורות ראשוניים מארכיוני כלל הגורמים המעורבים בנושא ומצליבה אותם עם עיתונות התקופה, עם ספרות משנית ועם תמונות ומפות. מתודולוגיה זו, המונעת מתוך גישת המחקר ההיסטורי־סביבתי, מובילה לכמה תובנות חדשות. לפי המחקר אנשי 'הסביבה' לא התנגדו למפעל ייבוש החולה בכללותו, אף שכך הם נהגו להציג זאת בדיעבד. מבחינה זו שימור הטבע בשמורת החולה היה כעין 'הצד השני של המטבע' של מיזם ייבוש החולה, ובמהותו היה ניסיון לאזן את הפגיעה  במערכת האקולוגית בלי להתנגד לעצם שינויה. מצד שניִ אנשי קק"ל והעומד בראשה יוסף ויץ לא התנגדו להקמת שמורת החולה, אף שכך נהגו חובבי הטבע להציגם.

הצפת האדמות המיובשות בראשית שנות התשעים הביאה למהפך בהערכת מיזם ייבוש החולה. ההצפה נתפסה כאות אזהרה מפני היהירות כלפי הטבע הטמונה באידאולוגיית 'כיבוש השממה' וכתזכורת ללקח שיש ללמוד ממנה: התחשבות רבה יותר בסביבה הטבעית.
יד יצחק בן-צבי
מאת: זאב שיף
תיאור: עד קום מדינת ישראל היה אבא הלל סילבר (1963-1893) אחד המנהיגים הבולטים בתנועה הציונית. בעיני רבים הוא נחשב כיורש ראוי לוויצמן בראשות התנועה, וכמתמודד בעל תפיסה ציונית אידיאולוגית חלופית לזו של בן-גוריון וההנהגה הישראלית. בשיא כוחו, ערב הקמת המדינה, הוא נחשב כמנהיג היהודי האמריקאי הפופולרי ורב-הכוח ביותר, כאחד האדריכלים המרכזיים של המאבק המדיני להכרה במדינה היהודית. והנה, באופן פרדוקסלי, דווקא הצלחת המאבק הביאה כמעט באחת לסיום הקריירה הציונית המבטיחה שלו, ובראשית 1949 הוא נאלץ להתפטר מכל תפקידיו בהנהגה הציונית. עופר שיף מבקש לפצח את חידת נפילתו הפוליטית הפתאומית של אבא הלל סילבר. הוא מסביר זאת בקושי המובנה שליווה את מאבקו של סילבר למען תפיסה יהודית תפוצתית בתקופה שלאחר הקמת מדינת ישראל. תפיסה זו אמנם ייחסה להקמת המדינה חשיבות עצומה, אבל התנתה חשיבות זו בהפיכת המציאות הריבונית היהודית לפיגום ושלב לקראת מהפכה תודעתית יהודית שתיאבק לא רק למען ביצור גבולות הקולקטיב היהודי, אלא גם למען תיקון של מנטליות ההסתגרות היהודית. בלשונו של סילבר, הקמת המדינה הייתה משולה לבניית חומות שעיקר תפקידן לבנות לגיטימציה וביטחון עצמיים שיובילו לפתיחות וליצירת גשרים, לחתירה למצב אידיאלי של ביטול עצם הצורך בקיום חומות לאומיות או תרבותיות. בניסיונותיו לשנות את סדר-היום הפוליטי של התנועה הציונית הובס סילבר כמעט ללא-תנאי. ברם, מבחינה אידיאולוגית נמשך מאבקו במהלך כל העשור ומחצה האחרונים של חייו. ניתוח המאבק, על קשייו וכשליו הפנימיים ועל נקודות העוצמה שבו, עומד במוקד הדיון של ספר זה. הוא מלמד שעל אף התבוסה הפוליטית, מדובר באופציה ציונית שלפחות מתחת לפני השטח עדיין עשויה להיות רלוונטית לדילמות שבפניהן עומדות גם כיום היהדות ומדינת ישראל.
רסלינג
מאת: דניאל בן-חורין
תיאור: הספרות הביוגרפית שנכתבה לאחרונה על לוי אשכול מספקת מידע רב על אודותיו ומאפשרת לחשוף את הרבדים הפסיכולוגיים והקונצפטואליים שהניעו את החלטותיו לסכסוך הערבי־ישראלי ואשר עיצבו את השקפתו הביטחונית והמדינית. רק טובי הדיפלומטיים, אנשי רוח ומעשה, היו רוקמים עלילה כה מפתיעה, כמו זו של שר הביטחון וראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל המתוארת כאן, שהתעצבה במשך יותר מיובל שנים וקבעה בצורה דרמטית כל כך את כיוון התפתחותה של מדינת ישראל. גישתו של לוי אשכול, עיצובה והשלכותיה הם נושאו של ספר זה. קורותיה של תקופה מכריעה, ערב מלחמת ששת הימים, במהלכה ולאחריה, וקורותיו של אדם מורכב ופשוט, זהיר ונחרץ, יעניינו כל קורא שוחר דעת. אשכול עלה לבמה ההיסטורית כשהוא ניצב בתווך בין גישתו האקטיביסטית של בן־גוריון ובין גישתו המתונה של שרת. אז רבים ראו בו אדם מהוסס וחסר כריזמה, ובמחקר העכשווי הוא מתגלה כפוליטיקאי שבמהלכיו המדודים ובניסיונו העסקני מתפקד כדיפלומט מוכשר, רב־אמן, שהצעיד את ישראל להצלחות מדיניות וצבאיות מרשימות. מרחק הזמן והעדויות הזמינות מלמדים שמנהיג כאשכול הוא נכס אסטרטגי לתקופה שאחד מסממניה העיקריים הוא ערפול ואי־ודאות. במילים פשוטות, האיש התאים לתקופתו. קשה לדעת מה הייתה דמותה של מדינת ישראל אלמלא אשכול. אפשר רק להיווכח שבזכות יכולותיו וסגנונו הדיפלומטי המשיכה ישראל את בניית הכור בדימונה, פרצה את מחסומי השוק האמריקני לאספקת נשק איכותי לישראל, שינתה את פניה הצבאיים של ישראל, והפכה אותה למעצמה אזורית. ואולם אשכול לא היה שונה מבני העלייה השנייה שהיכרותם את הערבים הייתה לא ישירה. שלא כמו שרת היא ניזונה מדיווחים מודיעיניים ומעמדות שהושמעו בישיבות הממשלה ולא מהיכרות פנים אל פנים. מעייניו היו נתונים לביצור כוחה של ישראל — דבר שהביא להישגיו הפחותים של אשכול בזירה הערבית והמזרח־תיכונית.
אוריון הוצאה לאור
מאת: גיא מירון, אנה סלאי, שלמה שפיצר
תיאור: עשרים המאמרים בקובץ זה מציגים פנים שונות של ההיסטוריה, התרבות והחוויה היהודית ההונגרית, והם מוגשים לקוראים בלשון בה נכתבו - עברית או אנגלית. השער הראשון בקובץ, "אמנציפציה והשתלבות", מציג פרספקטיבות היסטוריות שונות על השתלבותם של היהודים בהונגריה מאמצע המאה ה-19 ועד לאחר תקופת השואה. השער השני, "ציונות ואורתודוקסיה", מתמקד בפילוגים ובמאבקים הפנים-יהודיים משלהי המאה ה-19 ועד לאחר תקופת השואה. השער השלישי, "חינוך, תרבות וחברה", מציג מבטים שונים על החינוך, היצירה המדעית והתרבותית והלשון של היהודים בהונגריה ובקהילת יוצאי הונגריה בישראל בתקופה שלאחר השואה. הקובץ חותם בשער "אישים" שארבעת המאמרים בו מציגים דמויות שונות מעולמה של היהדות ההונגרית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אהרון קמפינסקי
תיאור: זבולון המר ז"ל (1998-1936) היה ממנהיגיה הבולטים של המפלגה הדתית־לאומית (המפד"ל), והספר שלפנינו מבקש לפצח את דרכו הפוליטית. החל משנת 1969 הוא כיהן כחבר כנסת, ולאחר מכן שימש בתפקידי שר הסעד, שר הדתות, שר החינוך וסגן ראש הממשלה. כברת דרך ארוכה עשה המר, מהיותו פעיל במשמרת הצעירה של המפד"ל בראשית שנות השישים ועד לעמדת המנהיגות אליה הגיע בגיל צעיר יחסית. המר הוביל את אחת המהפכות הדרמטיות במפלגה פוליטית בישראל כמנהיג סיעת הצעירים, שהצליחה לאחר שנים רבות להחליף את ההנהגה הוותיקה. סיפורו של זבולון המר אינו רק סיפורו של האיש, הוא סיפורו של דור: דור הנהגה של התנועה הדתית־לאומית שהתמרד בדור שמעליו, אך מצא עצמו , אחרי שני עשורים , באותה נקודת הנהגה שהייתה לפניו. דור שביקש לשנות סדרי עולם, אך נאלץ בסופו של דבר להסתפק בשימור האינטרסים של הציונות הדתית, במציאות של מאבקי כוח פוליטיים המאיימים לכרסמם. דור שניסה לשאת את דגל ארץ ישראל השלמה, אך התמתן בדעותיו כאשר המציאות המדינית אפשרה פריצת דרך מדינית. דור שביקש לחזק תפיסות דתיות תורניות, אך לימים התברר כליברלי אף יותר מאבותיו. דור שביקש לחתור להנהגה כללית, אך בסופו של דבר נאלץ להסתפק במפלגה מגזרית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עוזי עילם
תיאור: פשיטה לילית הוא סיפורם המרתק והמופלא של הלוחמים והמפקדים ביחידה 101, בגדוד 890 ובחטיבה 202 של הצנחנים, שבזכות פעולות התגמול ההרואיות שערכו מעבר לגבול בשנים 1956-1953, שב צה"ל והיה לצבא יוזם ולוחם. הקצב המסחרר של הפעולות והמבצעים המתוארים בספר נותן תחושה של קריאה במותחן בדיוני שקשה להניחו מהיד. בתוך כך הוא ממחיש לקורא את טקטיקות הפעולה המיוחדות של המפקדים שהיו לאגדות עוד בחייהם – מג"ד 890 אריאל שרון וסגנו אהרון דוידי, ושל הסייר והלוחם המהולל מאיר הר-ציון.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אריק אריאל ליבוביץ
תיאור: בעיית הפליטים הפלסטינים ניצבת בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני מזה כמעט שבעה עשורים. על מנת להתמודד עם פתרונה – במיוחד לאור העובדה שהיא רגישה וטעונה עבור שני הצדדים – יש להכיר את מדיניות ישראל שגובשה כבר במהלך מלחמת תש"ח, מדיניות אשר נועדה להעלים את בעיית הפליטים הפלסטינים ולהורידה מסדר היום הבינלאומי.
בעקבות מלחמת תש"ח סברו בירושלים שהחלטת הכ"ט בנובמבר שנתנה גושפנקה ללאומיות הפלסטינית "מתה", ושאת הפליטים אין להחזיר – הם ייעלמו. משהעריכו בתחילת שנות ה-50 שהמדיניות שלהם נוחלת הצלחה, גברה הנטייה להתעלם מסדקים שהתגלו בה ומהחייאת הלאומיות הפלסטינית בקרב הפליטים, בניגוד גמור למצופה. אבל לא כולם ראו עין בעין את היעלמותם של הפליטים, שכן ב-16 ביוני 1948 אמר בישיבת הממשלה שר החקלאות אהרון ציזלינג: "מאות אלפי ערבים שהיו מנושלים מארץ ישראל... הם גדלים בתור שונאים לנו. הם יהפכו עכשיו בכל המזרח התיכון לאלמנט שנושא את המלחמה נגדנו... הם ובניהם הצעירים יהיו לנו אויבים. כשם שאנו ינקנו את הרגשת הצורך במלחמה מייסורים, כך הם ישאו בקרבם את שאיפת הנקם והחזרה".
ובכן, כיצד ומדוע גובשה מדיניות ההתעלמות מהפליטים? מדוע טפחה המציאות על פניה של ישראל ומדוע היא לא הבחינה במתרחש במחנות הפליטים הסמוכים לעיתים לצידו השני של הגבול? כיצד הצליחה ישראל לשמר ולקדש את הסטטוס-קוו ביחס לפליטים? כיצד התייחסו בן גוריון, משה שרת, גולדה מאיר, אבא אבן ואחרים לאפשרות של חזרת הפליטים? אילו לחצים בינלאומיים הופעלו במהלך השנים על ממשלת ישראל על מנת להחזירם וכיצד הצליחה ישראל למוסס את הלחצים האלה? עם שאלות אלה ועוד רבות אחרות, אשר עוסקות בשלב מהותי אולם מוכר פחות בהתפתחות הסכסוך הישראלי- פלסטיני, מנסה להתמודד ספרו מאיר העיניים והחשוב של אריק אריאל.
רסלינג
מאת: ברוך כנרי
תיאור: יוסקה רבינוביץ' איש הקיבוץ המאוחד, חבר נען, מהמקורבים ביותר ליצחק טבנקין, היה עד נוכח במאורעות רבים וחשובים בתולדות הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות והארץ.
מבעד לעיניו חדות הראייה, בזיכרונו המופלג ובחדות הניתוח שלו באים לביטוי חדש וצבעוני מאורעות תקופה אפית בחיי הגולה המזרח אירופית בטרם השמדה במאבקים על דרכי בניין הארץ והקיבוץ.
במכתביו האישיים, המובאים כאן לראשונה בדפוס, מצטיירת דמותו המורכבת של יוסקה על אהבותיו, לבטיו ומחשבותיו – החל משנת עלייתו לארץ כנער צעיר ועד הגיעו לשיבה טובה, בקיבוצו נען.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אורנה קרן-כרמל
תיאור: הספר מציג לראשונה ובשפה קולחת את תקופת "ירח הדבש" ביחסים של ישראל עם שוודיה, דנמרק ונורווגיה, משלהי שנות הארבעים ועד תחילת שנות השישים של המאה ה־20 . בספר נחשפת, בין היתר, התכנית המורכבת שהגה בן־גוריון לקירובה של ישראל אל המדינות הנורדיות ולצירופה אל ה'גוש הניטרלי' שאותו הן הקימו עם פרוץ המלחמה הקרה. הקשרים המדיניים שהתפתחו בין מפלגות השלטון הסוציאל־דמוקרטי של נורווגיה, שוודיה, דנמרק וישראל התבססו במידה רבה על קשרי העבודה הענפים שהתפתחו בין האיגודים המקצועיים שלהן ועל יחסים אישיים קרובים שנוצרו בעקבותיהם. מדינות סקנדינביה, כך עולה מן המחקר, הפכו באותן שנים לבנות־ברית נאמנות במיוחד של מדינת ישראל. במהלך הקריאה נפתח צוהר אל עולם צפוני מרתק שמאז תום מלחמת העולם השניה מתנהל בהתאם למודל הנורדי הייחודי. נקודות ההשקה הרבות בין מדינות סקנדינביה לבין מדינת ישראל מעידות על הדמיון העז, המפתיע לעתים, אשר חיבר ביניהן בשנים הראשונות לאחר קום המדינה.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אמיר בן פורת
תיאור: עם הקמת המדינה נדמה היה שתנועת העבודה עומדת להגשים את חלקו השני של הפרויקט הציוני־סוציאליסטי, לממש את המודל הסוציאליסטי, לעשותו לדומיננטי. למעט הדגם הסובייטי שהשמאל הציוני העריץ אותו מרחוק אך נזהר ממנו, לא עמדו בפני מנהיגי תנועת העבודה דגמים חיים של חברה סוציאליסטית שלמה. אבל הייתה תיאוריה וכמה 'מקרי התנסות' בעולם שניתן היה ללמוד מהם משהו. בתקופת היישוב הוחל בהכנת המסד והכלים: ארגון פועלים (ההסתדרות) שידו כמעט בכל — תעשיה, תרבות, ספורט והגנה. קיבוצים ומושבים שהשפעתם על החברה היישובית הייתה רבה יותר מכמותם. מפלגות פועלים שכבר אז היו דומיננטיות. כל אלה עלו למדינת ישראל במאי 1948. נדמה שאופציה סוציאליסטית עמדה בפתח — לאו דווקא הפיכתה של כל החברה הישראלית — מה שלא היה ניתן לעשות בתנאי הזמן ההוא — אלא השתתתה על פרמטרים מסוימים שישמרו ויתחזקו את הדומיננטיות של הפוטנציאל הסוציאליסטי. בבחירות לאספה המכוננת שנערכו בינואר 1949, זכו המפלגות הציוניות־סוציאליסטיות במרבית הקולות. השפעתה הרבה של תנועת העבודה שכל אחת מן הספירות המרכזיות של החברה הישראלית נמשכה במשך כל העשור. הפוטנציאל לא יצא מן הכוח אל הפועל, הפרויקט הציוני־סוציאליסטי נמוג: הרכיב שלפני המקף אידה את זה שאחריו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו. הגיליון החמישי מכיל מאמרים מגוונים על הציונות הדתית, החל מתחנות ביישוב, וכלה ברבנות ובתודעה. שני מאמרים עוסקים בהיבטים אסתטיים של התופעה הציונית הדתית, והארוך שבהם , במוסיקה. גיליון זה מוקדש לזכרו של פרופ' איתן אביצור, מלחין, מנצח, מורה וראש המחלקה למוסיקה באוניברסיטת בר-אילן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו. בכרך זה מחקרים בסוגיות חברתיות ורעיוניות במחנה הציוני הדתי, ובהן חידוש הסנהדרין בעקבות התחייה הלאומית, תפיסת המלחמה בהגות הציונית הדתית והזיקות הפמיניסטיות, האורתודוקסיות המודרניות והחינוכיות של הציונות הדתית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עודד צומעי
תיאור: נישואי קטנות היו שכיחים בחברה היהודית לאורך הדורות. התופעה הייתה נפוצה בקרב יהודי תימן, בעיקר על רקע 'גזרת היתומים' (שאילצה יתומים ויתומות מאב להתאסלם בכפייה, ובעקבותיה השיאו אותם בגיל צעיר כדי למנוע זאת). הספר מתאר את תופעת נישואי הקטנות ביהדות תימן, גורמיה והשלכותיה , בראי המשפט העברי. אחת ההשלכות של נישואי קטנות היא תקנת המיאון, המאפשרת ליתומה קטנה שנישאה על ידי אמה ואחיה, ומסיבה כלשהי אינה מעוניינת להמשיך בנישואים , לומר שאינה רוצה בבעלה. במקרה זה בית הדין כותב לה שטר מיאון, הנישואים מתבטלים כלא היו, ומעמדה חוזר להיות "רווקה". בספר מוצג קובץ ייחודי של שטרי מיאון תימניים מהשנים ש"ם-תשל"א (1971-1580), ובמקביל לו דיון מקיף על נוסחי שטרי מיאון קדומים בכלל ושטרי מיאון תימניים בפרט. הספר מציג גם את חילוקי הדעות והמתיחות ששררו בין עולי תימן לבין האחראים לקליטת העולים בארץ ישראל (בעיקר בשנים שמיד לאחר הקמת המדינה). יהדות תימן, כחברה שמרנית, נאבקה לשמר את מנהגי אבותיה, ולסוגיות ריבוי הנשים ונישואי הקטנות היה מקום משמעותי בקונפליקט זה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דב שוורץ, אשר כהן
תיאור: ספר זה עוסק בהתמודדותה של הציונות הדתית עם הקמת המדינה ושנותיה הראשונות במישורים התיאולוגי והמעשי. הספר בוחן מצד אחד את תודעת הנס והפריצה התאולוגית שבהקמת המדינה, ומצד שני את התגובות של הציונות הדתית לנוכח הסוגיות שהעסיקו את חיי היום יום. הספר מתאר כיצד התערבלו רגשות חגיגיים של השגחה, גאולה וצדקת הדרך, עם רגשות של תסכול, רדיפה וחרדה לנוכח מעמדה של הציונות הדתית כמיעוט בפוליטיקה, בחינוך ובחברה אל מול התעצמות של דומיננטיות חילונית. בניתוח רב תחומי הספר עומד בניתוח רב תחומי על יסודות התודעה הציונית הדתית ודפוסי פעילותה בשנים מאתגרות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אופירה גראוויס קובלסקי
תיאור: מפלגת חרות, שהיתה בראשית דרכה מנודה פוליטית ותרבותית, נעשתה במרוצת הזמן ובגלגוליה השונים למפלגה דומיננטית בפוליטיקה בת־ימינו. המחקרים שהתפרסמו עד כה על תנועה זו ועל הזרם הרוויזיוניסטי, שממנו צמחה, עסקו בעיקר במאבקיה ההיסטוריים ובמנהיגיה, ואילו ספר זה מתמקד - ובזה חידושו - בחשיפת התהליך הפנימי, הסמוי, של יצירת הדימויים והסיפר (הנרטיב) הקולקטיבי של חרות בתוך התנועה ומחוצה לה. הצודקים והנרדפים מכוון את הזרקור אל ההון התרבותי (בלשונו של פייר בורדייה) של חרות: אוצר המיתוסים, הסמליםוהסיפרים בכל אלה חברי המפלגה ותומכיה? באילו דרכים הם באו לידי ביטוי במאבק הכוחות הפוליטי הפנים־מפלגתי ובזירה הלאומית?
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: מיכל חכם
תיאור: ד"ר מיכל חכם היא חוקרת תרבות חזותית וחומרית. בספר נועז וחדשני זה היא מתחקה אחר הבנייתה של הזהות האשכנזית המודרנית באמצעות השיח שעסק בהסדרת מרחב הבית וחיי היומיום בימי המנדט ובשני העשורים הראשונים למדינה. לראשונה בחקר התרבות הישראלית, חכם ממפה את התמהיל המודרניסטי, האוריינטליסטי והקולוניאליסטי שממנו נוצקה קטגוריית זהות זו. במחקרה המקיף חכם בוחנת שלל מופעים שבאמצעותם עוצבה האשכנזיות המודרנית והוצגה לראווה בחלל הפרטי והציבורי גם יחד כמודל ראוי לאימוץ. היא מנתחת מנעד רחב של טקסטים – ספרות ועיתונות לילדים, ספרי הדרכה לארגון הבית, אוטוביוגרפיות, אוטופיות ציוניות, כרזות, איורים אדריכליים, יצירות אמנות, תצלומים ויצירות קולנועיות – שבכולם מופיעים ייצוגים של מרחב הבית ודייריו ומובלעות בהם הנחיות לניהול חיי היומיום. כל אלה מתכנסים תחת המטרייה המושגית החדשה: "שיח הדומסטיוּת הציוני".
הוצאת גמא
מאת: מרדכי אלטשולר
תיאור: יהדות במכבש הסובייטי מתאר את השפעתה של הדת היהודית בברית המועצות על הזהות הלאומית במשך יותר מעשרים שנה. במרביתה של תקופה זו היו הקהילה הדתית ובית הכנסת המוסדות היהודיים היחידים המורשים במדינה. אין תימה אפוא כי בפעילות של הקהילות ובתי הכנסת השתתפו בצורה ישירה או עקיפה המוני יהודים שלא היו שומרי מצוות כלל, ובית הכנסת היה המקום היחיד שבו הם יכלו לתת ביטוי לזהותם הלאומית, שהתעוררה בעקבות השואה. הספר בוחן כיצד תפקדו המוסדות הדתיים המוכרים, מה הייתה ההשפעה של הדת ומוסדותיה על הציבור היהודי הרחב, שרובו ככולו לא היה דתי, ומה תרמה הדת לקיום הלאומי היהודי בתקופה הנדונה. בחלקו הראשון של הספר נדונים, כמעט באופן כרונולוגי, השינויים במדיניות הסובייטית כלפי הדת בכלל והדת היהודית בפרט, ונבחנות דרכי ההתמודדות של הקהילות עם שינויים אלה. בחלקו השני נבחנים נושאים שונים, כגון: לימודי קודש, שחיטה, צדקה, אספקת מצות לפסח, מקוואות, ברית מילה ומצב בתי העלמין וחברות קדישא.
מן הספר עולה היחס המורכב שבין הדת לזהות היהודית בברית המועצות, 1964-1941.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
הצג עוד תוצאות