החיבור המונח לפני הקורא מציג זווית פרשנית חדשה לדמותו ולהגותו של הראי"ה. טענתו המרכזית היא, כי החוויה הדתית היסודית בהגותו של הראי"ה היא חוויה ראשונית ואוטונומית, שאינה תלויה בהכרח במושא האלוהי. הראי"ה זיהה את היסוד האוטונומי של החוויה הרליגיוזית והכיר בכך שהכמיהה אל הטרנסצנדנטי איננה חייבת להיות מזוהה עם דת מוסדית. בהקשר זה הוא הבחין בין היסוד הקיומי הראשוני של האדם – החתירה לחריגה עצמית — לבין זיהויה של חריגה זו עם מערכת כלשהי. את התשתית לגישה זו של הראי"ה העניקה ההגות של בני דור העליות השנייה והשלישית. ספר זה מבקש להציע קריאה ראשונית על מנת להשיב לכתיבתו של הראי"ה את היסוד הראשוני המעצב אותה כהשתקפות של עולם חיים סוער ודינמי, המאשר את מורכבות החיים והקיום, אך מסרב לשלול מהם את המקובעות שמיסוד חברתי, תרבותי או דתי נוטים לעשות.
מחברי הספר, אבי שגיא ודב שורץ, הם פרופסורים באוניברסיטת בר־אילן ועמיתי מחקר בכירים במכון שלום הרטמן שבירושלים. במסגרת מפעלם המשותף, הם נטלו על עצמם את המשימה לתעד את ההגות היהודית האקטואלית בהתרקמותה ובהתגבשותה.
אל הספר