ה א ו ר ו ה ק ו ד ש ] 264 [ הפרויקט התאולוגי למשני, במובן זה שהוא מסתעף מתוך הדתיות הראשונית, ואמור לשרת אותה ולא להפך . ההיסט אל הסובייקט הדתי בהגותו של הראי"ה חולל מהפכה דרמטית במסורת הפילוסופית היהודית, שהקנתה לתאולוגיה מעמד ייחודי . ניסוח זה מבהיר את הזיקה העמוקה שבין הראי"ה לבין עולמם של החלוצים, ובמיוחד זיקתו לא"ד גורדון . הדתיות של הראי"ה היא בראש ובראשונה דתיות של החיים ומתוך החיים . היא איננה דתיות של הנחות מקדימות ; היא איננה היסק מתוך תאולוגיה או חובה דתית כלשהי . המשמעות של קביעה זו כפולה : ראשית, הראי"ה לא ויתר על החוויה המושאית . היא עשויה להיות חלק מרקמת החוויה הרליגיוזיות . שנית, בהינתן עובדה זו, אלוהי החוויה הדתית איננו בהכרח אלוהי התאולוגיה . בנקודה זו התקרב הראי"ה לעמדותיהם של ר' יהודה הלוי ובלז פסקל, שעבורם המושא האלוהי הוא אלוהי אברהם, יצחק ויעקב ולא אלוהי הפילוסופים, דהיינו האל הפרסונלי הפועל בהיסטוריה והנוכח כ"אתה" בחיים הממשיים . ההבדל בין הראי"ה לריה"ל ופסקל הוא, שהראי"ה סבר כי החיים הממשיים עשויים לכלול גם את אלוהי הפילוסופים ; כלומר היש הטרנסצנדנטי, שאיננו "א...
אל הספר