ה א ו ר ו ה ק ו ד ש ] 12 [ מכוונת אל האדם ואל עולמו הפנימי . היא מורה לאדם כיצד לכונן את עולמו הפנימי . עולמו הרגשי והחווייתי של האדם אינו יסוד ראשוני, אוטונומי . היפוכו של דבר, המאמין מפקיד את עולמו הדתי בידי הדת המורה לו כיצד להבנות את עולמו הפנימי . תפיסה קלסית זו מניחה כי הדת המוסדית משתרעת על כל מרחבי חייו של האדם, החיצוניים והפנימיים . תפיסה זו הועמדה לביקורת ונוצרה הבחנה ברורה בין דתיות לבין הדת . עתה הוכרה הראשוניות והאוטונומיות של הדתיות, והיעדר תלותה בדת . לפי הבחנה זו המונח "דתיות" ( רליגיוזיות ) מסמן סוג של חוויה או ניסיון אנושי . לעומת זאת המונח "דת", מסמן מערכת מוסדית מסודרת של אחת הדתות הרווחות . תפיסה זו מבטאת את ההבחנה בין עולמו ההכרתי, הרגשי והחווייתי של הסובייקט, לבין מערכת מוסדית שבמרכזה מצוי אלוהי הדת . ההבחנה בין הרליגיוזיות לבין הדת רווחת החל מסוף המאה השמונה עשרה, והתעצמה במאה התשע עשרה . פרידריך שליירמאכר, שבהגותו נעסוק להלן, הסיט את תשומת הלב מהמערכת המוסדית אל החוויה והתודעה של האדם המאמין . במאה התשע עשרה הצטרפו למהלך זה קירקגור וניטשה . שיאו של ההיסט אל החו...
אל הספר