מתוך הספר:
"מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי קרבה משפחתית עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי משפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין".
..."הכלל הראשון" (המוגדר כ"השתק עילה") משמעותו היא, כי מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, עם זו מבוססת על עילה זהה. ודוק: המדובר בעילה, שהועלתה על הפרק בהליך הראשון.
..."הכלל השני" (המוגדר כ"השתק פלוגתא") משמעותו היא, כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות".[4]
אל הספר