. 139 § על פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי , , תשמ"ד-1984 זקוק התובע לרשות בית המשפט על מנת להפסיק תובענה שהחל בה . הרשות נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ויכול שתינתן בתנאים שייראו לבית המשפט ( תקנה ) 154 ב . (( ככלל , אין הפסקת התובענה יוצרת מעשה בית דין ואינה מונעת בעד התובע מלשוב ולתבוע פי אותה עילה בשלב מאוחר יותר . הדבר עולה במפורש מתקנה 47 . 155 אולם , אפשר שבמסגרת התנאים שיעמיד בית המשפט לתובע , כתנאי מוקדם למתן הרשות להפסקת התובענה , תהא גם הגבלה בדבר חידוש התובענה , כגון , שהתובע לא יחדש את תובענתו אלא בהתקיים תנאי כלשהו או בתוך מועד קצוב . כל אחת משתי ההתגאות הנזכרות תשפיע ממילא על כוחו של התובע לתבוע שנית בגין אותה עילה ; לאמור , אף שעקרונית אין הפסקת התובענה מונעת את התובע מלהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה , מקים פסלךהדין שניתן , למעשה , מחסום זמני , עד שתחלוף המניעה בהתקיים התנאי שקבע בית המשפט . אך האם אפשר שבית המשפט יתנה את מתן רשותו בתנאי שהתובע לא יגיש תובענה נוספת ? לכאורה תיתכן אף אפשרות כזו מלשון תקנה 154 ( ב 49 , ( אולם הגבלה כזו 45 ע"א 335 / 78 שאלתיאל , שם : ע"...
אל הספר