5. דחיית מעשה־בית־דין מכוח תקנת־הציבור

. 326 § גם בהיעדר הוראת חוק מפורשת השוללת או מגבילה את חלותו של כלל מעשה בית דין , עשוי בית משפט לדחות את טענת המניעות במקרה קונקרטי משיקולים המעוגנים בתקנת הציבור , שחשיבותם או תרומתם לחברה גוברת על השיקול של סופיות הדיון . מצבים אלה יהיו נדירים , מטבע הדברים , שהרי כלל מעשה בית דין מבטא הוא עצמו צרכים חברתיים , שחשיבותם לשיטת המשפט אינה מוטלת בספק . לפיכך , בעימות של הכלל עם ערכים חברתיים אחרים תיתכן דחייתו של זה מפניהם רק לאחר ששוכנע בית המשפט , כי עמידה דקדקנית על כלל המניעות הריונית עשויה לפגוע במקרה שלפניו באותם ערכים , וכי משקלם של אלה מן ההיבט של תקנת הציבור גדול יותר מן האינטרס שיש לחברה למנוע התדיינות נוספת בין אותם צדדים " . כך , למשל , ניתן לטעון , שכאשר תוליך הפעלתו של מעשה בית דין לתוצאה הנוגדת את החוק , יהא על בית המשפט לדחות את טענת ההשתק " . טענה זו תבקש למצוא לה אחיזה בכלל הנוהג לגבי השתק מכוח התנהגות ; לאמור , שאין בכוחה של מניעות מכוח התנהגות ליתן הכשר למעשה שהינו בלתי חוקי בעיני החוק , או להפוך פעולה חסרת נפקות עלפי החוק לפעולה משפטית תקפה , ואין אדם יכול לדחות או...  אל הספר